הציירת סוניה גורפיין, בת ה-80, מכונה "הציירת הקטנה". כינויה זה הוענק לה על-ידי קציני הנאצים, שעבורם היתה מציירת בגטו כרטיסי ברכה, וכך הצליחה להינצל. היום, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, מציגה גורפיין למשך חודש ימים תערוכת רישומי פורטרטים בהשראת תמונות של משפחות יהודיות פולניות שנספו בשואה והשאירו מאחוריהן חפצים ותמונות.
גורפיין עצמה הינה ילידת וילנה. אביה נרצח, אמה הופרדה ממנה מגיל צעיר ובכל זאת שרדה סוניה את גטו ליטא, ברחה מצעדת המוות בפולין בעזרת קבקבי-עץ שהצליחה להשיג, והצליחה בסופו של דבר להגיע לארץ באניית מעפילים כדי לגלות שמהמשפחה לא נותרה עדות אחת מצולמת. כשנחשפה גורפיין לפרויקט איסוף התמונות של הנספים, פרויקט שמובילה עמותת "שלום", היוצאת בימים אלו באלבום מיוחד - "האלבום הפולני", היא החליטה לתת במה לאותן פנים אנונימיות שהינן העדות האחרונה לקהילת פולין הענפה שנרצחה באכזריות.
בתערוכה, מציגה גורפיין רישומי דיוקנאות בטכניקות ברפידוגרף ואקריליק על בד. בציורי הדיוקן בולט הקו הפונקציונאלי, המובל כהלכה ומעצב את הצורה. היא מתחקה אחר הרגעים האחרונים בהם שלוות הנפש היתה חלק מהיומיום, ומעלה על הבד את היופי, הסגנון והצבעוניות שבחיים - רגע לפני התנפצותם לרסיסים.
בנוסף, היא מצרפת לתערוכה, בראשונה, שירים מן המגרה שעדיין לא נחשפו, בהם היא כותבת בחרוזים תמימים וילדותיים לכאורה, המגלים את נימי אישיותה החשופה והכואבת (בעקבות החוויה שעברה בעצמה). למרות הכאב שמצוי כמעט בכל השירים ניתן למצוא גם זיק של אופטימיות בין השורות - אותן שניות שבין ייאוש לתקווה, בין כאב לשמחת חיים, המאפשרים לגורפיין לנהל חיים נורמליים למראה בחיק משפחתה, עם שלושת ילדיה וחמשת נכדיה.
במקביל לתערוכה, יוקרן הסרט "דור ראשון ושני לשואה", הנותן עדות מתוך האלבום המשפחתי בו משתתפת גורפיין ומספרת על בריחתה מצעדת המוות.
האלבום הפולני - "And I Still See Their Faces: Images of Polish Jews כולל 7,000 תצלומים אשר מצאו את דרכם לאלבום הפולני במהלך 13 השנים האחרונות, לאחר שהגיעו מכל קצוות פולין, לרבות הכפרים הנידחים ביותר, מיהדות הגולה בכל העולם ומפולנים (שאינם יהודים) שבזמן המלחמה התבקשו לשמור על תמונות שכניהם, או מצאו תצלומים במקומות מסתור בבתים אליהם עברו. האלבום מתעד גם מכתבים, יומנים, צלחות זכוכית, ואף מסרים שהוברחו מהגטו.
