|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
תמיד 'צריכים' טענות בומבסטיות ופונטים מודגשים [צילום: פורום יהונתן קלינגר]
|
|
|
גם בית המשפט הוא משאב ציבורי, גם אותו צריך לחלק בצורה שוויונית
|
|
היתרון של מערכת ציבורית היא שכל עוד היא עובדת, גם העשיר וגם העני יקבלו טיפול טוב. כשיש עומס נוצרות שתי בעיות: החזק והעשיר הולך למערכת הפרטית, אבל החלש צריך לצעוק חזק יותר כדי לקבל שירות ● זה מה שקורה במערכת המשפט - המערכת דפוקה וזו לא אשמת השופטים אלא כי כולם צועקים
|
|
|
|
|
| הגעת למיון? אם לא הגעת במצב חמור, אם אתה לא צועק מכאבים, אז אתה תחכה לנצח. תעמוד בתור אחרי אלה שמחכים. הגעת לרופא? אם אתה רוצה בדיקה לא מספיק שאתה במצב לא טוב, אלא אתה צריך לעשות הצגות כדי לקבל את מה שאתה רוצה. | |
| מצד שני, המערכת מפתחת אדישות. היא מניחה שכולם משקרים. בא אדם ואומר שכואבת לו הרגל? הוא שקרן ולא נאמין לו. | |
| ככה נוצר מצב שאדם הגון ש"סתם" יש לו כאב לא ילך להבדק כי לאיש לא תהיה מוטיבציה לעזור לו, והוא יגיע רק כשהמצב יהיה מאוחר מדי. מנגד, אדם שמשקר, מטיל עומס על המערכת, משתמש במשאבים ציבוריים, וסותם את היכולת של אחרים. | |
|
|
|
|
המאמר הזה בכלל התחיל בתור הסבר קצר למצגת שהעברתי היום לעוזרים משפטיים על תביעות השתקה. בגלל הקליניקה שלנו רציתי להסביר למה לתביעות השתקה יש אלמנט מיוחד. אז אני אתחיל במשל על הרפואה הציבורית שלנו.
הרפואה הציבורית שלנו היא נס, באמת. ישראל היא מדינה חריגה. בזכות הרפואה הציבורית שלנו הצלחנו להלחם בקורונה בצורה כל כך טובה, להטמיע חיסונים באוכלוסייה, לצמצם מיתות, והכל כשהמערכת באמת קורסת ביחס לאיך שהיא צריכה להיות. אבל העובדה שיש לנו משאב ציבורי, "של כולם" היא נס. היתרון של מערכת ציבורית היא שכל עוד היא עובדת, גם העשיר וגם העני יקבלו טיפול טוב. כשיש עומס נוצרות שתי בעיות: החזק והעשיר הולך למערכת הפרטית, אבל החלש צריך לצעוק חזק יותר כדי לקבל שירות.
הגעת למיון? אם לא הגעת במצב חמור, אם אתה לא צועק מכאבים, אז אתה תחכה לנצח. תעמוד בתור אחרי אלה שמחכים. הגעת לרופא? אם אתה רוצה בדיקה לא מספיק שאתה במצב לא טוב, אלא אתה צריך לעשות הצגות כדי לקבל את מה שאתה רוצה. מצד שני, המערכת מפתחת אדישות. היא מניחה שכולם משקרים. בא אדם ואומר שכואבת לו הרגל? הוא שקרן ולא נאמין לו.
ככה נוצר מצב שאדם הגון ש"סתם" יש לו כאב לא ילך להבדק כי לאיש לא תהיה מוטיבציה לעזור לו, והוא יגיע רק כשהמצב יהיה מאוחר מדי. מנגד, אדם שמשקר, מטיל עומס על המערכת, משתמש במשאבים ציבוריים, וסותם את היכולת של אחרים.
|
|
זורקים סכומים בלי היגיון ומוסיפים סימני קריאה מוגזמים
|
|
|
|
בחייאת, תפסיקו לצעוק [צילום: מרים אלסטר/פלאש 90]
|
|
|
אז אותו דבר עם מערכת המשפט. עורכי דין התרגלו שהמערכת כל כך עמוסה, שכדי שמשהו יקרה הם צריכים טענות בומבסטיות. רשלנות היא תמיד "רשלנות חמורה", אין "סתם רשלנות", נזק הוא תמיד "נזק כביר", ו"בלתי הפיך" ותמיד יש זדון, רשע, כוונה. למה? כי אתה צריך להיות כמו החולה בתור במיון או המוכר בשוק: אם אתה לא צועק איש לא מתייחס לאיך. (וגם, הכל ב-Bold, יש מלא סימני קריאה, פונטים מוגדלים, קראו עוד אצל דנה)
וזה ממשיך עם סכומים. הרבה פעמים תראו אנשים זורקים סכומים בלי הגיון. תביעות לשון הרע הן מאפיין אחד. תמיד תביעות במיליונים, מאות אלפים. סכסוך שכנים עם קבוצת ווצאפ שמתגלגל לתביעה במאה אלף שקל. איך זה קורה? לא ברור. תמיד טוענים לסכומי עתק כדי לקבל תשומת לב. כשמגיעה העת להוכיח את הסכומים האלה רצים לסעיפים בחוק או מקרים דומים. לא מנסים לדבר על הנזק האמיתי.
וזה המחיר של זה. המחיר של זה הוא תשומת לב לקויה של המערכת. שופט שניצב בפני עשרים תיקים ביום לא יכול לתת יחס לכל תובע ונתבע. אז או שהוא צריך לבחור את זה שצועק הכי חזק, או שהוא צריך לבחור את התיק הכי מעניין. האדם הפשוט לא יקבל יחס. המערכת פשוט דפוקה ככה. וזו לא אשמת השופטים. זה כי כולם צועקים. בחייאת, עורכי דין, תפסיקו לצעוק.
הצילום הוכן על-ידי הסטודנטים שלי בשביל המצגת. הוא פשוט טוב מדי כדי לא לשתף אותו.
|
|
| תאריך:
|
03/05/2024
|
|
|
עודכן:
|
03/05/2024
|
|
יהונתן קלינגר
|
|
גם בית המשפט הוא משאב ציבורי, גם אותו צריך לחלק בצורה שוויונית
|
|
סייג לפדיון מחשבה. בשיח הישראלי התקבעה האמירה שפדיון שבויים הוא "ערך עליון" במובן של ערך הגובר על שאר הערכים. אכן, מדובר בערך חשוב. רגע אחרי פסח נזכור שעמנו היה בן ערובה בבית העבדים המצרי, ויציאתנו לחרות הייתה למעשה סוג של פדיון שבויים. עם זאת, פדיון השבויים נובע מערך נעלה יותר: חיי אדם. המצווה לפדות שבויים נגזרת מערך חיי האדם, הדוחה כמעט את כל האיסורים שבתורה. בזמן שיבת ציון, במאה החמישית לפנה"ס, נזף נחמיה בעילית היהודית שעמדה מנגד בזמן שבניה נמכרו לעבדים, בעוד בעבר הוא וחבריו פעלו לפדות את המשועבדים: "אֲנַחְנוּ קָנִינוּ אֶת אַחֵינוּ הַיְּהוּדִים הַנִּמְכָּרִים לַגּוֹיִם כְּדֵי בָנוּ (כפי מידת היכולת שלנו)". וכך פעלו יהודים בכל הדורות.
|
|
|
|
|
חמישים ושש שנה אחר הסתלקותו של הגאון היהודי המסתורי, האינטלקטואל והידען בסדר גודל תלמודי, זכתה לעדנה דמותו החידתית של הידען המופלג, שאפילו שמו מוטל בספק: מר שושני? חכם בן שושן? פרופ' מרדכי רוזנבאום? הרב הלל פרלמן? במרוצת השנים שחלפו התמקד רק קומץ חוקרים בפיענוח האניגמה הזו, ובהם ענקי רוח, חלקם היו תלמידיו וחלקם 'רק' מעריציו. בין תלמידיו נמנו חתן פרס נובל אלי ויזל, התלמודיסט פרופ' עמנואל לוינס, פרופ' שלום רוזנברג, פרופ' צבי בכרך, הרב יהודה אשכנזי (מניטו) שהיה ממורי דרכה של יהדות צרפת, ופרופ' אנדרה נהר, זכר כולם לברכה.
|
|
|
|
|
- בני גנץ וגדי איזנקוט שימו לב: מכתבה המסעיר של היועצת המשפטית המעולה גלי מיארה אל בנימין נתניהו מצביע על חשש של מעבר בהתנהלות הממשלה משיקול דעת פגום להיותה עבריינית. זה באשר לטיפולה בהכרעות על חוק ההשתמטות מגיוס של החרדים. ייתכן כי בימים אלה אתם נושכים את השפתיים ומשלימים עם החלטות הנראות לכם בלתי נכונות. לא, זה כבר לא זה. הממשלה בדרך להחלטות פליליות, ואתם נושאים באחריות המיניסטריאלית להן.
|
|
|
|
|
המציאות הדמוגרפית טופחת על פני נביאי הזעם הדמוגרפי הטוענים - מתקופות הרצל ובן גוריון ועד היום - שפצצת זמן דמוגרפית ערבית מאיימת על הרוב היהודי. אבל, מיעוט יהודי של 9% בשטח המשולב של "הקו הירוק" ויו"ש בסוף המאה ה-19, צמח ל-39% עם הקמת המדינה, ורוב של 69% ב-2024 (8 מיליון יהודים - כולל עולי ברה"מ המוגדרים כ"יהודים לפי חוק השבות" - 2 מיליון ערביי "הקו הירוק" ו-1.55 מיליון ערביי יו"ש).
|
|
|
|
|
ב"האופרמנים", ליון פויכטוונגר מספר לנו שיהודים בני תקופתו שחיו בברלין בעת עליית הנאציזם, לא קראו את "הכתובת שעל הקיר". זאת למרות הסימנים הראשוניים הברורים שהעידו שמשבר הולך וקרב. הוא גם מספק טיפ כיצד להיות חכמים לפני מעשה.
|
|
|
|
|
