אוניברסיטת תל אביב תעניק תואר ד"ר כבוד לסופר אהרון אפלפלד בטקס חגיגי ב-13 במאי, בהשתתפות ראשי האוניברסיטה, אישי ציבור, ומכובדים אחרים.
"רקוויאם לעם היהודי שנהרג", כך הגדיר פרופ' גרשון שקד את מכלול יצירתו של אהרן אפלפלד בפרק הנרחב שהקדיש לו בספרו על תולדות הסיפורת העברית. ואכן, אפלפלד מזוהה יותר מכל סופר עברי אחר עם נושא השואה על שורשיו וספיחיו ועם חוויית השורדים והניצולים.
בראשית דרכו התמקד אפלפלד בתיאור דמויות שבורות ורצוצות משארית הפליטה, המנסות לאחות את קרעי חייהן, תחילה במחנות העקורים ולאחר מכן בארץ-ישראל. לאחר מכן הפנה את מבטו אל השנים שלפני המלחמה, והעלה ברגישות ובדקות את הוויית החיים של יהודים מתבוללים במרכז-אירופה, המסרבים להפנים את האסון ההולך ומתרגש עליהם וצועדים בבלי-דעת אל אובדנם. מעגל שלישי של יצירות מפליג אחורה אל שלהי המאה התשע-עשרה וראשית המאה העשרים, ובוחן את תהליכי ההתרחקות של החברה היהודית ממקורותיה המסורתיים, תוך כדי התרופפות זהותה הדתית-השבטית הקדומה.
"רק בשלב מאוחר יחסית, הגיע אפלפלד לידי יכולת להתמודד באופן ישיר עם שנות האימה עצמן, ואלה מעוצבות לא פעם מזווית ראייתו של ילד בן-גילו, שעשה את תקופת המלחמה במסע הישרדות בין מחנות כפייה, כפרים, שדות ויערות ברחבי אוקראינה", נכתב בהודעת האוניברסיטה.
יותר מ-30 ספרי פרוזה
אפלפלד נולד ב-1932 בצ'רנוביץ, בוקובינה (רומניה). בראשית מלחמת העולם השנייה נרצחה אמו, והוא ואביו הוגלו למחנות ריכוז בטרנסדניֶסטריה. לאחר שהפרידו ביניהם נדד לבדו והסתתר כשלוש שנים בכפרים שונים ברחבי אוקראינה, עד ששוחרר בידי הצבא הרוסי בתום המלחמה. עלה ארצה בשנת 1946 והתחנך במוסדות עליית הנוער. ב-1950 גויס לצבא. מ-1952 למד באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות עברית וספרות יידיש.
בשנת 1952 החל לפרסם שירים בעיתונות הספרותית, מ-1956 פרסם מסות ביקורת וב-1959 החל לפרסם סיפורים. ב-1962 הופיע ספרו הראשון, "עשן". שנים רבות עסק בהוראה, ובשנות השמונים התמנה כפרופסור לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, עד שפרש לגמלאות. בארבעים וחמש השנים האחרונות פרסם אפלפלד יותר משלושים ספרי פרוזה, אשר תורגמו לעשרים ושש שפות והקנו לו מוניטין בינלאומיים ניכרים.
תארים נוספים שיוענקו באירוע
תארי ד"ר כבוד לפילוסופיה יוענקו גם לאישים הבאים: מר לסלי וקסנר (ארה"ב), מר דב לאוטמן (ישראל), פרופ' אלן פינקלקראוט (צרפת), פרופ' ריצ'ארד קארפ (ארה"ב), ד"ר מריג'ין קריק (ארה"ב), פרופ' פטר שפר (גרמניה/ארה"ב), ד"ר מרים אדלסון (ארה"ב), מר אלפרד אקירוב (ישראל), מר ג'ואל טאובר (ארה"ב), השופטת ברברה סיל (קנדה), מר פרד שאול (ארגנטינה). תואר עמית כבוד יוענק למר פטר קוביאלה (גרמניה).
