"
שורטבאס", שיצא באחרונה בדי.וי.די, מותח את שנות ה-60 אל שנות ה-2000 ומנסה לומר שגם אם הדור הנוכחי מקולקל - בגלל איידס, כסף, פחד או ציניות - הוא עדיין מסוגל להאמין באהבה. הסרט כמעט משכנע שזה נכון. למרות החומרים הטעונים וסצינות הסקס הבוטות, יש בו משהו מתוק מאוד.
"שורטבאס" נוצר במהלך שנתיים וחצי על-ידי
ג'ון קמרון מיטשל ("הדוויג והשארית העצבנית") וקבוצת שחקנים, חלקם חבריו. במהלך האימפרוביזציות והכתיבה המשותפת של התסריט התעצבו התפקידים השונים, ולצילומים הצטרפו דמויות משנה נוספות, שחלקן מגלמות את עצמן. התהליך הממושך תרם לאווירה המשוחררת והאותנטית, ומסביר כנראה איך הסכימו השחקנים להיחשף פיזית בסצינות שבדרך-כלל נראות בסרטים פורנוגרפיים, בסרט שאינו פורנוגרפי כלל.
שורטבאס, כפי שמסביר הדראג קווין ג'סטין בונד (שמגלם את עצמו), הוא ההיפך מהאוטובוס הגדול והצהוב של בית הספר. כלומר, זהו מקומם המוצנע של המאותגרים חברתית, ובעיקר מינית. במועדון הניו-יורקי בניהולו של בונד נפגשות הדמויות שסיפוריהן משתלבים בסרט, והוא משמש זירה לפעילות מינית בכל צבע, כיוון וגודל אבל גם כמקום מפלט לנשמות אבודות בכרך המנוכר.
בין הדמויות שהשורטבאס עובר בחייהן ניתן למצוא את סופיה (סוק-ין לי) מטפלת זוגית שמעולם לא חוותה אורגזמה; את בן זוגה המובטל והמתוסכל, רוב (רפאל ברקר); מלכת סאדו בשם סוורין (לינדי בימיש), שביחד עם סופיה מנסה לפתור את הבדידות המדכאת שממנה היא סובלת; זוג הומואים - ג'יימי (פי-ג'יי דיבוי) וג'יימס (פול דוסון) - שהעטיפה המושלמת של היחסים ביניהם מסתירה אומללות רבה; בחור ששמו סת, אותו הם מצרפים לשלישייה (ג'יי ברנן); ועוד אחד שמציץ עליהם מחלון דירתו במשך שנים (פיטר סטיקלס).
העלילה מתרחשת בניו-יורק של אחרי 9/11 - עיר רדופת חרדות קיומיות, אבל גם מקום שכמעט חוגג את התחושה שההיסטוריה מתרחשת ממש עכשיו. הרקע משמש את הסרט כדי לתת לדרמה הקטנה נפח גדול יותר, אך העיסוק בנושא אינו מוביל לאמירה חדשה או מקורית.
במבט אופייני לקולנוע אינדי אמריקני, הסרט מתבונן בגיבורים דווקא דרך הפגמים והחולשות שלהם. האנושיות הזו מאפיינת גם את כל השחקנים בסרט. אף אחד מהם אינו ניחן באיכויות של כוכב, אבל כולם (ולא רק כשהם משתתפים באורגיה) מעבירים רגש ומעוררים הזדהות. העלילה מתפזרת בין הדמויות הרבות, והסרט לא שומר על רמה אחידה לכל אורכו. אך הכוונה הכנה והרוח החופשית מאפשרות ליהנות ולמצוא עניין גם ברגעים החלשים יותר בתסריט.
בכל מקרה, הגיבור הוא הסקס. פתיחת הסרט כוללת עריכה מקבילה בין זיון רב-תנוחות, לבחור שמוצץ לעצמו ולחדר במלון שבו נער מדושן מעונג מקבל הצלפות בישבנו. סצינות הסקס המפורש רבות ומתעקשות לא להסתיר כלום מאחורי המסכות ההוליוודיות המקובלות. הסקס מוצג באור מלא, כחוויה מלאת הומור, שקרים, סבל וכיף. זאת כנראה המטרה העיקרית ש"שורטבאס" רוצה - ומשיג.
התוספות כוללות סרטון קצר שמתאר איך בויימה סצינת האורגיה ההמונית במועדון, עם עשרות זוגות הטרוסקסואלים, הומוסקסואלים ואחרים, שמשתגלים בכל תנוחה. בסרטון מוצג באירוניה הפער בין האילוצים הטכניים לסקס המושלם. עם זאת, חבל שגם במקרה הזה נמשך הזלזול בקהל הישראלי, כשבמהדורה המתורגמת לא נכלל סרט תיעודי ארוך יותר, המתעד את התהליך הארוך של יצירת הסרט ושנכלל במהדורת הדי.וי.די האמריקנית.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
