חולה נפש שתמונתו, כשהוא מסתובב בעירום ברחוב, פורסמה במעריב יקבל פיצוי של יותר מ-40 אלף שקלים. כך פסקה (ב', 6.8.07) שופטת בית משפט השלום ברמלה, אסתר נחליאלי חיאט.
בפסק הדין מתחה השופטת ביקורת קשה על התנהלות העתון בפרשה וקבעה כי פרסום התמונה הינו עבירה על לשון הרע
באפריל 2005 פורסמה במעריב תמונה של התובע, בה נראה עירום "מלבד טשטוש באזור חלציו, פניו חשופים לכל קוראי העתון. לצד התמונה כתבה קצרה שכותרתה: 'פשט על העיר'". בכתבה נאמר כי "עוברים ושבים בצפון תל אביב נותרו אתמול פעורי פה אל מול המחזה שנגלה לפניהם, גבר עירום כביום היוולדו צעד להנאתו על המדרכה בצמוד לספורטק ונותר אדיש למבטים המשתאים. כמה מהם החליטו להזעיק למקום ניידת משטרה ואולם גם נוכחות השוטרים לא הפריעה לאיש. כאשר הוא נשאל לפשר המעשה הוא המשיך בדרכו ולא סיפק הסבר למערומיו".
האיש, חולה נפש המתגורר בהוסטל, הגיש תביעה באמצעות בא-כוחו עו"ד טלר רון, נגד מעריב, על עבירת לשון הרע. לטענתו "פגע עיתון מעריב בפרטיותו, בצנעת הפרט, פרסם תמונה מבזה ומשפילה ללא קבלת הסכמת החולה ואלה מהווים פרסום לשון הרע כמשמעו בחוק לשון הרע".
השופטת נחליאלי חיאט כתבה כי לאחר שהתבוננה בתמונה ובכתבה לצידה ואף בדוח השוטר שהגיע לאירוע, "ניתן היה בנקל לאחר בירור ולו שטחי, לוודא עובדות שהיו יכולות לשנות את החלטת העיתון לפרסם את התמונה בצורה שבה פורסמה, ולמיצער היה צריך לטשטש את פניו כדי למנוע את הזיהוי הביזוי וההשפלה שבפרסום.
התמונה ובה תווי פניו הברורים של החולה כמו גם גופו העירום, הגם שאזור חלציו מטושטש, מהווה לטעמי השפלה של החולה בעיני הבריות. שבעתיים כש'ההסבר' לתמונה מרמז על-כך שהוא 'צעד להנאתו ונותר אדיש למבטים המשתאים'".
היא הוסיפה כי "נראה כי התמונה והכתבה מתארים את החולה באורח שלילי אם מזלזול בנורמות התנהגות מקובלות ואם מסיבה אחרת - ותחושתי כי הרושם שנותר מהתבוננות בתמונה כמו גם בכתבה הוא שלילי. סברתי שבדיקה שטחית של העיתון בטרם פרסום אפילו שיחה עם השוטרים שעצרו את החולה היתה מעוררת ספק כלשהו בדבר הפרסום או מובילה לבדיקה מעמיקה יותר בטרם פרסום. וברור שהעיתון היה מגלה כי הרקע לעירום הוא מחלה או התנהגות הנובעת ממצב נפשי".
השופטת מתחה ביקורת על התנהלותו "המקצועית" של העיתון. "הייתי מצפה שהעיתון יעביר תחת שבט ביקורתו המקצועית האתית והמשפטית את התמונה והכתבה בצידה בטרם יפרסם את אלה אך התוצאה, הפרסום, ללא טשטוש פניו של התובע, מצביעה כי כשל לעשות זאת".
היא הדגישה כי לא הוצגה ראיה או ניסיון להתחקות אחר הסיבה למערומים ומדוע הלך עירום ברחוב "ונראה כי הסתתרות תחת הגנה של חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת אינה רלוונטית ואינה שקולה נגד הביזוי ההשפלה והבושה. אין צורך לומר כי העיתון לא ביקש רשותו של איש לפרסם את התמונה המבישה הזו וממילא לא קיבל רשות כזו. לא ראיתי בפרסום התמונה והכתבה כל תום לב אלא אדישות לתוצאות הפרסום וזלזול בתובע ובזכויותיו"
הזכות לחופש הביטוי והזכות לחופש העיתונות בחברה הדמוקרטית הן זכויות בעלות חשיבות ממדרגה ראשונה, כתבה השופטת, "ואין לי ספק שיש ליתן שקל הראוי לחשיבות בהעברת מידע לכלל הציבור כדי ליצור 'מרחב דיעות' וכדי לתרום לויכוח הציבורי בנושאים מגוונים.
מנגד, הכוח העצום שבידי כלי התקשורת הוא בעל פוטנציאל לפגיעה בשמו הטוב של אדם, בדימויו בעיני הציבור בעיקר על-רקע היקף תפוצת העתון שמלבד המטרה הכלכלית בהוצאתו הוא גם משמש לעיתים אחד ממעצבי דעת הקהל".
בסיכום קבע בית המשפט כי בעקבות "איזון" בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב הכוללת איסור פרסום תמונות מבישות,יחוייב מעריב לשלם לתובע פיצוי כספי של 35 אלף שקלים, הוצאות משפט בסך 2000 שקלים ושכ"ט עו"ד, 5000 שקלים".
