בית משפט השלום בתל אביב קבע ביום א' (09.09.2007) בפסק דין עקרוני כי בנק המחזיר שיקים של לקוח שלא כדין או מורה בטעות על העברה של כספים מחשבון נאמנות ליעד אחר, מוציא בכך לשון הרע על הלקוח, אם לא הוכיח הבנק שמדובר בטעות או בהתנהגות בתום לב.
פסק הדין ניתן בעניין תביעה שהגישו חברת מעלה השרון (בניין והשקעות) ובעליה, עו"ד יצחק בן מנחם, באפריל 2006 נגד בנק הפועלים על הוצאת לשון הרע. השופט רחמים כהן חייב את הבנק לשלם לחברה ולבעליה פיצוי בסך 60 אלף שקל, וכן הוצאות משפט בסך של 10,000 שקל ושכר טירחת עורך דין בסך 15,000 שקל.
התובעים טענו כי בנק הפועלים סירב בשנה הקודמת לכבד שיקים שהוציאו לפקודת רואה חשבון. לאחר שהתברר שהשיקים לא כובדו והוחזרו, התלונן על כך בן מנחם לפני מנהל סניף בנק הפועלים שבו יש לו חשבון. מנהל הסניף שלח לו מכתב התנצלות, אבל לאחר שניסתה החברה להפקיד את השיקים, שוב לא כיבד אותם הבנק. נציג בנק הפועלים אף פנה לסניף הבנק של רואה החשבון וטען באוזניה שהחשבון של חברת מעלה השרון מעוקל על-פי דרישת הבנק.
עוד טענו בן מנחם והחברה כי הורו לבנק בראשית 2006 להעביר להונג קונג כסף מחשבון נאמנות שהם מנהלים בסניף ללקוח ששמו פתחיה צלצינסקי, אבל הבנק טעה ורשם בטופס יפן במקום הונג קונג. בנק הפועלים הודיע לצלצינסקי שהכסף הועבר ליעדו, אך הבנק בהונג קונג שהיה אמור לקבל את הכסף הכחיש זאת. אף על-פי כן המשיך בנק הפועלים לטעון שהעביר את הכסף, וצלצינסקי, שהיה לקוח ותיק של בן מנחם והחברה שלו, החל לאבד את האמון בהם. החברה ובעליה ביקשו פיצוי של 50 אלף שקל על כל אחת מהפרשיות, בלא שיצטרכו להוכיח את נזקיהם מהתנהגות הבנק, כפי שמאפשר חוק לשון הרע.
בפסק הדין קבע השופט רחמים כהן כי האירוע החמור ביותר של הוצאת לשון הרע נוגע לאי הכיבוד החוזר ונשנה של השיקים. השופט קבע כי "הצטברות האירועים חותרת תחת גרסת הבנק שמדובר בטעויות חד-פעמיות ומצביעה בבירור על התנהגות רשלנית מצד הנתבע, אדישות לשמו הטוב של התובע וכן אדישות לנזק העלול להיגרם לו".
השופט גם דחה את טענת הבנק כי עומדת לו הגנת תום הלב. "העובדה, שהבנק סירב לכבד את השיקים אף בפעם השנייה, עומדת לו לרועץ ולא ניתן לקבל את טענתו ש'טעה' בתום לב בשנית", נאמר בפסק הדין.
