בית המשפט העליון הרחיק (יום ב', 17.09.07) לצמיתות מלשכת עורכי הדין עורך דין שהפעיל וניהל שני בתי בושת בתל אביב. השופטים קבעו כי עיסוקו של עורך דין ירון שיימוביץ "בעסקי זנות ובתי בושת" אינו עולה בקנה אחד עם "הרף המינימלי של הגינות והתנהגות הנדרש מעורך דין", ולפיכך הדבר מחייב הוצאתו מהלשכה לצמיתות.
הודה בניהול שני בתי בושת
בהחלטה קיבלו השופטים את הערעור שהגיש הועד המחוזי של הלשכה בתל אביב על החלטת בית הדין הארצי למשמעת של הלשכה, שקבע כי שיימוביץ יושעה ל-10 שנים. שיימוביץ לא הועמד לדין פלילי בשל מעשיו אך הורשע על-פי הודאתו בדין משמעתי. הוא הודה בניהול והפעלת שני בתי בושת, ברח' אביגדור וברח' בן יהודה. שיימוביץ שכר את המקום, שיפץ והכשיר "לייעודו", גייס והעסיק את "העובדות" וניהל את "העסק" באופן שוטף. בהודאתו אמר שיימוביץ כי כ-30 לקוחות ליום "נזקקים לשירותי הנשים שעובדות שם".
שתי ערכאות, ביה"ד המשמעתי המחוזי וזה שמעליו, הארצי, קבעו תוך חילוקי דעות, כי הוא יושעה ל-10 שנים. אב בית הדין בבית הדין המחוזי סבר כי יש להוציאו לצמיתות כחבר מהלשכה, שכן "הנאשם הוכיח במעשיו כי ספק אם הוא ראוי לשמש כעורך דין. בעבירות מסוג זה שעבר הנאשם, יש לשים לב כי יש לשמור על רמתו , מעמדו וכבודו של המקצוע עריכת הדין ולהגן על הציבור בפני עורכי דין אשר הוכיחו על-ידי התנהגות הנ"ל כי אין הם ראויים לאמון שניתן להם כעורכי דין...".
חלקו עליו שני חברי בית הדין האחרים אשר סברו כי יש להקל עם שיימוביץ ולהשעותו למשך 10 שנים וזאת כיון שהוא בעל עבר נקי מפלילים ומעבירות משמעת, כמו כן בעת ביצוע העבירות הוא לא היה עורך דין פעיל והוא עסק בכך תקופת זמן קצרה. בית הדין הארצי אישר את ההחלטה להשעותו ל-10 שנים וקבע כי גזר הדין שניתן "בקולתו" אינו ברמה המצדיקה התערבות ערכאת ערעור.
ועד ת"א דרש הוצאה לצמיתות
ועד מחוז תל אביב ערער לבית המשפט העליון על ההחלטה באמצעות בא כוחו עו"ד עו"ד עמוס ויצמן. לטענת ויצמן "החומרה והקלון במעשיו של שיימוביץ חייבו את המסקנה העונשית בתחום המשמעתי של הוצאתו לצמיתות מהלשכה".
מנגד, שיימוביץ טען באמצעות בא כוחו עוה"ד אברהם נונו כי "העונש המשמעתי שהוטל עליו חמור ביותר, עשר שנות השעיה". הוא הפנה לנימוקי הקולא שהועלו בבתי הדין המשמעתיים, "הן לעניין עברו הנקי מפלילים ומעבירות משמעת והן לעובדה כי המעשים נמשכו תקופה של שלושה חודשים בלבד".
לטענתו, "המקומות אותם הפעיל לא היו 'בתי בושת' של ממש, אלא 'מכוני עיסוי' שסיפקו שירותי הרפיה מינית ללקוחותיהם".
כמו כן טען שיימוביץ כי "העבירות המשמעתיות שעבר אינן קשורות למעילה או הפרת אמונים בתחום המקצוע של עריכת הדין, אלא מדובר בפעילות חיצונית לכך לחלוטין".
"העליון": לא מעידה חד-פעמית
בית המשפט העליון דחה את טענותיו של שיימוביץ והורה להרחיקות לצמיתות מלשכת עורכי הדין. השופטים, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון אליעזר ריבלין, סלים ג'ובראן ויוסף אלון דחו כ"אינם עומדים במבחן הביקורת" את נימוקי בית הדין המחוזי של לשכת עוה"ד שלא להרחיקו לצמיתות בהסתמך על ה'תקופה הקצרה' בה עסק במעשיו ועל עברו הנקי בפלילים ובמשמעת". מדובר ב"פעילות אינטנסיבית" בעסקי הזנות ובתי הבושת שהופעלו על-ידי שיימוביץ במשך כחצי שנה, כתבו השופטים, "אין המדובר באירוע חד-פעמי או במעידה מקרית אלא בהתנהלות שיטתית עקבית ממושכת ויום יומית. היבט זה שולל מאליו גם את הנימוק השני לקולא, עברו הנקי של שיימוביץ. זאת והואיל והקיף הפעילות הנ"ל מעיד כאמור על התנהלות שיטתית ומתמשכת".
"פעילותו ועיסוקו של שיימוביץ בעיסוקי הזנות ובתי הבושת אינם עולים בקנה אחד עם הרף המינימלי של הגינות והתנהגות הנדרש מעורך דין באשר הוא וזאת ברמה המחייבת הוצאתו מלשכת עורכי הדין", נכתב בהחלטה. "פעילותו ועיסוקיו אלה של שיימוביץ חותרים מן היסוד תחת רמת הסף של אמון ואמינות הנדרשים ממקצוע עריכת הדין מהנשיאה בו...העונש המשמעתי שראוי היה להיגזר עליו הינו הרחקה לצמיתות מהשלכה כפי שסברו בעלי דעת המיעוט בבית הדין המחוזי ובבית הדין הארצי".
שערי תשובה לא ננעלו
השופט יוסף אלון ציין עם זאת כי שערי תשובה אינם ננעלים וכי הוראות סעיף 52 לחוק לשכת עורכי הדין מאפשר שיקול דעת נוסף בעבור 10 שנים. לדבריו כתוב באותו סעיף כי "...מי שנדון להוצאה מן הלשכה לא יבקש חידוש חברותו לפני שעברו 10 שנים מהוצאתו והלשכה רשאית לפי שיקול דעתה להסכים לחידוש החברות או לסרב לו". הוראות אלו "פותחות פתח עתידי בפני המשיב לפנות ללשכה בתום עשר שנים מהוצאתו ממנה בבקשה לחידוש חברותו בה, אם נסיבותיו והתנהלותו עד לאותה העת יצדיקו זאת. אם ישכיל לעשות זאת, הרשעתו המשמעתית ועונשו לא יהיה בהם כשלעצמם משום חסימת שער השיבה והתשובה בבוא אותו היום".
