שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל, דחתה (יום ד', 31.10.07) עררים שהגישו נאשמי משפט הונאות בדלק בעשרות מיליוני שקלים המתקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים, על תפיסת כל רכושם וכספם עד סיום המשפט ועל האיסור שהוטל עליהם להמשיך לעסוק בדלק. השופטת גם דחתה ערר של חברות נושות לקבל זכות על הרכוש התפוס.
לעומת זאת קיבלה ארבל ערר של המדינה לבטל התר שנתן בית המשפט המחוזי לאחד הנאשמים, יוסף סיטבון להמשיך לעסוק בדלק. השופטת גם הסכימה לשחרר את המכוניות הפרטיות של הנאשמים ובנות זוגם בתנאי שיערבו לחילוטן בתום המשפט, אם יהיה צורך.
הנאשמים הראשיים בפרשה, רפאל, יוסף ובועז סיטבון ואהוד זקן, נעצרו באוקטובר 2006 בחשד לעבירות בתחום הדלק, ובית משפט השלום בירושלים הוציא, על-פי בקשת המדינה, צווים לתפיסת רכוש וחפצים שלהם. עם שחרורם, ביקשו שבית המשפט יורה על שחרור הרכוש. חלק מהרכוש לא שוחרר. באפריל 2007 הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום על עבירות הונאה, מירמה, מתן שוחד ועבירות מס נגדם ונגד שלוש חברות שבשליטתם: י.ד בניהו בע"מ, שהיא חברה פרטית לשיווק בנזין וסולר, סי אל הובלת דלקים בע"מ, שאליה העבירו רפאל ויוסף סיטבון ב-2005 חלק מפעילות י.ד. בניהו, ונאות אחיה בע"מ, שנוהלה בידי אהוד זן אך נשלטה בידי רפאל ויוסף סיטבון.
מהילת דלק וכיול מזויף
בכתב האישום נטען כי בשנים 2003 - 2006 נהגו יוסף ורפאל סיטבון ועובד שלהם, נדאל קטוש, למהול שמנים וממיסים זולים בדלק התקני ששיווקו לתחנות דלק וללקוחות, והרוויחו מכך עשרות מיליוני שקלים.
אישום נוסף הוא בנוהג לכייל את משאבות תחנות הדלק שבבעלותם, באופן שהמשאבות יספקו ללקוחות התחנה בלא ידיעתם, כמות דלק קטנה מכפי שמורה מונה המשאבה. בדרך זו שילמו הלקוחות בעד כמות דלק גדולה מכפי שסופק להם בפועל. רפאל סיטבון גם קשר עם מנהלי תחנות דלק אחרים לכייל באופן דומה את המשאבות בתחנות הדלק שבניהולם והתחלק עימם בעודפי הדלק שנוצרו מהונאת הלקוחות.
רפאל סיטבון גם מואשם כי שלח נהגי מכלית לספק סולר להסקה ללקוחות וסיפק להם פחות סולר מכפי שהציג.
חשבוניות פיקטיביות על 92 מיליון שקל
עוד נטען כי מאחר שלנאשמים לא היה תיעוד חשבונאי שיסביר לשלטונות המס ולמשרד התמ"ת את מקורם של עשרות מיליוני ליטרים של דלק מהול ששווק כדלק תקני, יצרו חשבוניות מס פיקטיביות בסכום כולל של כ-92 מיליון שקל שנועדו ליצור מצג שווא של רכישת מיליוני ליטרים של סולר. באמצעות חשבוניות אלה העלימו סכומים גדולים משלטונות מע"מ.
על-פי כתב האישום, רווחיהם של הנאשמים במיליוני שקלים היו "רכוש אסור" כהגדרתו בחוק איסור הלבנת הון. לדברי התביעה, עשו הנאשמים פעולות רבות שנועדו להסתיר את מקור הרכוש האסור, את זהות בעלי הזכויות בו, את מקומו ותנועותיו. כך, למשל, ניסה רפאל סיטבון להשיג כרטיסי הגרלה שזכו בסכומים גבוהים ונהג להפקיד סכומי כסף בחשבונה של אשתו. יוסף סיטבון רכש דירה ורשם עליה במרמה משכנתא והלוואה.
שוחד למפקח ושימוש במחשב ממשלתי
עוד נטען שרפאל ובועז סיטבון שיחדו מפקח של משרד המסחר והתעשיה שתפקידו לבדוק את כיול משאבות הדלק בתחנות כדי שישתף איתם פעולה.
כמו כן נטען כי רפאל סיטבון, שהיה מנהל מחוז ירושלים של אגף הרישוי בתקופה שעבר את העבירות, בדק עשרות מספרי רישוי של כלי רכב שהתעורר לגביהם חשד כי הם משמשים את הרשויות לגילוי העבירות, באמצעות מאגר המידע של משרד התחבורה.
בנוסף על כתב האישום הגישה המדינה בקשה לתפיסת רכושם של הנאשמים, ובכלל זה דירות, מכוניות, מיכליות, כסף ורכוש אחר. כמו כן התבקש בית המשפט להורות על איסור עיסוק של הנאשמים בתחום הדלק.
חוץ מאוסף בולים
בית המשפט המחוזי מצא כי קיימת תשתית ראייתית לאישומים שעליהם מתבססת הבקשה לתפיסת הרכוש, ועל כן נענה לבקשה לתפוס את רכושם של רפאל ויוסף סיטבון והחברות הנאשמות, למעט אוסף בולים השייך ליוסף, וכן לעקל את רכושו של אהוד זקן. התפיסה חלה גם על רכושן של בנות הזוג של הנאשמים. עם זאת, התיר בית המשפט ליוסף סיטבון להמשיך לעסוק בדלק, תחת הגבלות שקבע.
הנאשמים הגישו ערר לבית המשפט העליון וביקשו להחזיר להם את הרכוש התפוס. המדינה הגישה אף היא ערר וביקשה לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי שלא לאסור על יוסף סיטבון להמשיך לעסוק בתחום הדלק עד תום ההליכים נגדו. כמו כן ביקשה להורות לתפוס את אוסף הבולים של יוסף, הכולל 91 אלבומים ששווים מוערך ב-1.5מיליון שקל.
תשתית ראייתית
בהחלטתה לדחות את העררים על תפיסת הרכוש קבעה השופטת ארבל כי בקשת המדינה לתפיסת הרכוש נשענת לכאורה על תשתית ראייתית מספקת.
לגבי איסור העיסוק בדלק כתבה השופטת כי כן הוא פוגע קשה ברפאל ובועז, במשפחותיהם ובעובדיהם שפרנסתם תלויה בהם. פגיעה זו חריפה במיוחד אם מביאים בחשבון כי מדובר בתיק מורכב שיש סבירות שניהולו יימשך זמן. עם זאת, התמונה הראייתית על מעשי עבירה שבוצעו בשיטתיות ובתחכום, תוך שהנאשמים פועלים להסוות את מעשיהם מעינן של הרשויות, תומכת במסקנת בית המשפט המחוזי כי התרת המשך עיסוקם בתחום הדלק עלולה להקל עליהם להמשיך ולבצע עבירות כאלה, לא כל שכן עתה, לאחר שמשאביהם הכספיים הידלדלו בעקבות תפיסת רכושם. השופטת ציינה כי היא מודעת לעובדה שמאז שוחררו הנאשמים ממעצר עד להגשת כתב האישום חלפה כחצי שנה, ובה לא נאסר עליהם העיסוק בדלק. עם זאת, קבעה כי אין בכך כדי להצדיק התרה של המשך פעילותם.
גם ליוסף אסור לעסוק בדלק
השופטת קיבלה את עמדת המדינה בעניין יוסף סיטבון, והורתה לאסור גם עליו לעסוק בדלק עד תום ההליכים. "מתקשה אני לראות הצדקה עניינית להבחנה בין יוסף לרפאל ובועז. יוסף ורפאל עמדו לכאורה בראש הפעילות העבריינית שמגולל כתב האישום. שניהם היו הדמויות הדומיננטיות שהניעו את גלגלי המכונה המשומנת שהניבה להם על-פי הנטען רווחי עתק. על פניו נראה כי יוסף היה מודע למהילות הדלקים, נהנה מרווחי העבירות והיה מעורב בהוצאת החשבוניות הפיקטיביות ובהלבנת ההון. החשש שהתרת העיסוק בתחום הדלק תקל עליו לשוב ולבצע עבירות דומות תקף לגביו באותה מידה שהוא תקף לגבי רפאל ובועז", כתבה השופטת.
המכוניות הפרטיות שוחררו
עם זאת הורתה השופטת לשחרר את כלי הרכב הפרטיים של הנאשמים ובנות זוגם, בכפוף לתנאים שיבטיחו את חילוטם בסוף המשפט, אם ייקבע כך.
לגבי אוסף הבולים קבעה השופטת כי יש להפקידו בידי גורם שלישי שיוכל להבטיח לו תנאי אחסון הולמים כדי למנוע את קלקולו.
השופטת גם דחתה עררים של יעד חברה לדלק ושל חברת שפר את אלי לוי (1993) הסעות והובלות, הנמנות עם נושי הנאשמים, על החלטת בית המשפט המחוזי כי אין להן זכות ברכוש שנתפס.
