התבוללות מואצת בקרב יורדים

רבע מהישראלים הצעירים בחו"ל נשואים או חיים עם בן זוג גוי. 74% מכלל הנשאלים אינם פוסלים נישואי תערובת ואף מסכימים לסוג כזה של נישואין. רק פחות מרבע הביעו הסתייגות מנישואים עם בן זוג גוי. התפישה הרווחת היא שסוג זה של נישואין הינו עניין פרטי של בני הזוג – גישה ליברלית למדי.

לגבי בחירה עתידית של בן/בת הזוג, 36% מהצעירים הלא נשואים מייחסים חשיבות מועטה עד בינונית לעובדת היותו של בן/בת זוגם העתידי יהודי.

יחסים הדוקים עם הקהילה הלא-יהודית

הדור הצעיר מקיים פתיחות וקשרי גומלין עם החברה הגויית. 23% מהצעירים מקיימים יחסים חברתיים הדוקים עם הקהילה הגויית (בניגוד ל-8% מקרב הוריהם); 33% מקיימים עמה יחסים כלכליים הדוקים (לעומת 26% בקרב הדור המבוגר) ו-30% מבלים את שעות הפנאי שלהם עם חברה גויית (בניגוד ל-5% בקרב הוריהם).

היחסים עם הקהילה הגוית של דור ההורים רופפים יותר ונשענים בעיקר על קשרים כלכליים.

נתק מהקהילה היהודית או הישראלית

מרבית הישראלים אינם משתייכים וכמעט שאינם פעילים בקהילה היהודית. למעלה ממחצית מדור ההורים העידו על חוסר מעורבות בקהילה היהודית, רק רבע ציינו כי הם פעילים במידה מסוימת, אך הדבר בולט יותר בקרב הצעירים: 61% מהנשאלים הצעירים ציינו כי אינם משתייכים לקהילה היהודית במקום מגוריהם ואינם פעילים בה. 60% גרים בשכונות לא-יהודיות או לא-ישראליות ורק שליש מהם גרים בשכונה בעלת אופי יהודי. רק 10% גרים בשכנות לישראלים.

ניתוק משכונות יהודיות/ישראליות

הרווקים הצעירים מעורים מאוד בחברה הגויית ובתרבותה, וכמעט שלא מתגוררים בשכונות בעלות אופי יהודי, ולא מתגוררים בשכנות לישראלים אחרים.

פחות מחמישית מהמשיבים טענו שבבחירת מקום המגורים הם ייחסו חשיבות רבה לעובדה שבשכונתם יתגוררו יהודים רבים או ישראלים רבים. כאשר התבקשו הישראלים לאפיין את השכונות בהן הם מתגוררים כיום, שליש מהם טענו ששכונתם בעלת אופי יהודי בעיקר, רק 10% טענו כי יש לה אופי ישראלי במידה רבה ורבה מאוד, ואילו כ-60% טענו שהם גרים בשכונות בעלות צביון מקומי.

רק 26% מהצעירים טענו כי רוב או כל חבריהם בחו"ל הם ישראלים, 30% ציינו כי רוב או כל חבריהם אינם יהודים בהשוואה ל-5% בלבד מהמשיבים הנשואים.

כאשר נשאלו הישראלים המבוגרים לגבי מי הם חבריהם הקרובים בחו"ל, 55% העידו כי רוב חבריהם אינם ישראלים (רק 45% ציינו כי רוב חבריהם ישראלים).

מעל מחצית המשיבים מחזיקים בקשרים טרנס-לאומיים, בישראל ובעיר מגוריהם (54%), 40% מהמשיבים טענו שמרבית חבריהם חיים בישראל ורק 6% ציינו שמרבית חבריהם חיים בחו"ל.

באופן כללי, ישראלים צעירים נוטים להתחבר יותר עם גויים ולהיות פחות פעילים בקהילה היהודית. כמו כן ניתן לומר שמערכת היחסים של הישראלים עם הקהילה היהודית רופפת. בולטת תחושת ניכור בין קהילת הישראלים לקהילת היהודים.

הצעירים הישראלים מרגישים כאירופים במידה רבה ורבה מאוד יותר מהמבוגרים (25% לעומת 6% בהתאמה). לעומת זאת, ההורים חשים יותר ישראלים בהשוואה לצעירים (95% ו-82% בהתאמה). בעקבות המעבר למדינות חו"ל, העידו צעירים ומבוגרים על שינויים במרכיבי זהותם היהודית והישראלית באופן הבא:

דור ההורים חש כעת, יותר מהצעירים, כי בעקבות המעבר לחו"ל חשובה להם הדת היהודית יותר מקודם (39% ו-18% בהתאמה) וכן שחשוב להם לשמור על מנהגים יהודיים יותר מקודם (46% ו-41% בהתאמה). לעומת זאת, לצעירים חשוב כעת יותר מאשר לנשואים להתערות בחברה הגויית (37% ו-15% בהתאמה), וכמו כן חשוב יותר לרווקים ליצור קשרים חברתיים עם גויים (37% לעומת 16%).

באופן כללי, ניתן לומר כי הקשר של דור הילדים ליהדות ולישראל רופף מאוד. צעירים אלה "מועדים" יותר להתבוללות כיוון ששורשיהם היהודיים אינם עמוקים, וכך גם הקשר שלהם לקהילה היהודית או הישראלית.

שמירת הזהות היהודית – מסתפקים בליל הסדר

כשליש מהישראלים לא מקיימים כלל אף אחד מהמנהגים היהודים שפורטו עבורם, למעט השתתפות בסדר פסח. עם זאת, השהות בחו"ל חיזקה בקרב הישראלים את מנהג הדלקת נרות השבת והליכה לבית הכנסת – במידה שהם אכן מקיימים נוהג זה. לגבי יום הכיפורים, יש עלייה מסוימת בקיום הצום במהלך השהות בחו"ל – בהשוואה למצב בישראל. לא חל שינוי בנושא הקפדה על אכילת בשר כשר.

כשני שלישים מהמשיבים מקיימים או קיימו מנהגים אלה, ורק 24% מהם השיבו כי הם משתייכים לבית כנסת, 73% ציינו שאינם משתייכים לבית כנסת, ו-3% ציינו שאין כלל בית כנסת בשכונת מגוריהם. לגבי בני משפחה קרובים, הרי שמרביתם (83%) אינם משתייכים לארגונים דתיים של לא-יהודים, 6% כן משתייכים ועוד 11% מהישראלים טענו שאינם יודעים את התשובה לגבי שאלה זו. רווקים ציינו, יותר מנשואים, כי בן/בת זוגם משתייך לכנסייה או כל ארגון גוי (14% לעומת 3% בהתאמה).

יהדות אירופה במגמת היעלמות

מנגנוני שמירת הזהות היהודית של המשיבים אינם חזקים בהקשר לקיום מנהגים יהודיים וביקור בבית כנסת, ואף חלשים יותר בקרב ישראלים צעירים בהשוואה לאלה המבוגרים.

מנגנוני שמירת זהות יהודית נוספים שנבחנו, קשורים בהשתייכות ארגונית ובתחום החינוך היהודי. עיקר החינוך היהודי לילדים מתבצע דרך שליחתם לישראל, לביקור. פחות ממחצית מן המשיבים שלחו את ילדיהם לאיזשהו מוסד חינוך יהודי, ופחות משליש מהם שלחו את ילדיהם לבית ספר יהודי או שהם עצמם משתייכים למרכז קהילתי-יהודי.

באופן כללי, ניתן לומר שיהדות אירופה נמצאת בתהליך הדרגתי של היעלמות.

אחד ההבטים המרכזיים בשמירת זהות אתנית הוא השימוש בשפה. מממצאי המחקר הנוכחי עולה, כי השימוש בשפה העברית, בהשוואה לשימוש בשפות אחרות, שונה בהשוואה לאנשים איתם צריך לתקשר. עם בני או בנות הזוג ועם הילדים משוחחים בעברית בעיקר, אם כי קיים גם שיעור לא מבוטל של משיבים המשוחח עם בני או בנות הזוג בעיקר בשפה אחרת.

בשיחות עם חברים מתבצעת השיחה בכמה שפות. קריאת עיתון, אינטרנט, ורדיו באופן דומיננטי יותר בעברית. בתחום העבודה, כמובן בעיקר בשפה אחרת. השימוש בעברית דומיננטי בעיקר בתחום הביתי ובתחום התקשורת. בתחום העסקי – החוץ-ביתי - השפה האחרת היא הדומיננטית.

בהשוואה בין הדור הצעיר למבוגר, ציינו הצעירים כי הם ממעטים להשתמש בשפה העברית כמנגנון לשמירת זהותם בהקשרים שונים של חייהם, בהשוואה לדור ההורים: בשיחות עם בן או בת הזוג (12% ו-54% בהתאמה), בשיחות עם חברים (0% ו-14% בהתאמה). לגבי קריאת עיתון, אינטרנט ורדיו, כאשר ישנם כ-5% מהנשואים שעושים זאת רק בעברית בהשוואה ל-0% מהנשאלים הרווקים (ולעומת זאת, 21% מהרווקים משתמשים בהבט זה רק בשפה אחרת לעומת 4% מהנשואים).

היטמעות מהירה בחברה הגויית

ישראל מהווה מוקד עיקרי לזהות ולהזדהות בקרב הישראלים השוהים באירופה. ואכן, לא רק מוקד לזהות והזדהות יש בישראל אלא כפי שציינו הנחקרים שיעור הביקורים גבוה: 91% מהנחקרים ביקרו בישראל שלוש פעמים ואף יותר, במהלך שהותם הנוכחית. עם זאת, נשואים מבקרים יותר מרווקים (96% ו-86% בהתאמה, אשר ביקרו שלוש פעמים ויותר).

בקרב הצעירים קיים קושי בשמירת הזהות הישראלית בשל מיעוט מקומות בילוי ומרכזים ישראלים, ובעיקר בשל חוסר רצון למפגש ורצון להתערות בחברה הכללית.

לסיכום, בעוד דור ההורים נשען על זהותו הישראלית כבסיס לשמירת המשכיות יהודית-ישראלית, הצעירים ובני הדור הראשון לא שומרים על זהותם הישראלית ונטמעים בחברה הגויית בקצב מהיר.

16% השיבו שהם בטוחים שלא יישארו בחו"ל, 25% השיבו שהם די בטוחים שלא יישארו, 33% ציינו שאולי יישארו, 19% די בטוחים שיישארו ועוד 8% בלבד בטוחים שיישארו. כלומר, לגבי הנכונות להישאר בחו"ל היא באופן כללי מהוססת למדי ביחס לסיכויי השארות או אי השארות.

בהתאם, כוונות החזרה לישראל די גבוהות, 46% נקבו במועד חזרה משוער של שנה עד חמש שנים, 47% סבורים שיחזרו בעתיד, אך לא יודעים מתי ורק 7% ציינו כי לא יחזרו לעולם.

נקודת האחיזה - הקשר עם ישראל

בעקבות ההגירה לחו"ל, ההבט החשוב לישראלים כעת הוא הקשר עם ישראל. חינוך יהודי לילדים, שמירת מנהגים יהודיים וזהות יהודית הם ההבטים הבאים בייחוס חשיבות. מייד לאחר מכן חשוב כעת גם ללמוד על התרבות המקומית הגויית והדת היהודית. כלומר, המעבר לחו"ל חידד את ההזדהות הישראלית והקשר לישראל, אך גם את הצורך בגיבוש זהות יהודית למשיבים ולילדיהם – בד-בבד עם היכרות של התרבות הגויית. הקשרים החברתיים הן עם הקהילה היהודית והן עם זו הגויית חשובים הרבה פחות, בעקבות ההגירה מישראל.

המשכיות יהודית או התבוללות?

מהשוואה בין מבוגרים (דור ראשון) לצעירים (דור שני ו"דור וחצי"), ניכרים הבדלים משמעותיים בין הנשואים, המבוגרים יותר, ובין הרווקים הצעירים, שבכללם גם בני ישראלים מדור שני ו"דור וחצי". כך למשל, המבוגרים מרביתם הורים לילדים, למרות חילוניותם מוצאים עצמם שולחים את ילדיהם למסגרות חינוך יהודיות בחלק לא מבוטל של המקרים. עם זאת, המבוגרים מקפידים מאוד על שמירת הזהות היהודית, לפי הבנתם ותחושת השייכות שלהם, במסגרת רשתות חברים ישראלים וקשר מתמיד עם הארץ. הצעירים, חלקם סטודנטים ובשל כך מעורים יותר בחברה הלא-יהודית ובתרבותה, כמעט שלא מתגוררים בשכונות בעלות אופי יהודי או אף בשכנות לישראלים אחרים, והקשר שלהם ליהדות ולישראל או לישראלים אחרים רופף מאוד, למרות קשר רגשי גבוה לישראל.

הצעירים הללו "מועדים" יותר להתבוללות שכן שורשיהם היהודים, בין אם התחנכו מרבית שנותיהם בחו"ל ובין אם בארץ, אינם עמוקים והקשר שלהם לקהילות היהודיות וישראליות רופף בהרבה מזה של הנשואים, שגם הוא תוצאה של שליחת ילדיהם לבתי ספר יהודיים בעיקר.

ממחקר חדש, שערך מרכז רפפורט של אוניברסיטת בר-אילן בנושא "ישראלים באירופה: המשכיות יהודית או התבוללות?", עולה כי רבע מהישראלים הצעירים בחו"ל (רווקים עד גיל 35, שנולדו בישראל אך התחנכו חלק או מרבית חייהם בחו"ל או צעירים שנולדו בחו"ל להורים ישראלים) נישאים בנישואי תערובת וחווים תהליך מואץ של התבוללות.

מדובר במחקר ראשון מסוגו הבוחן את מצבם של ישראלים בחו"ל ואת מידת התבוללותם, ומספק תמונת מצב עגומה בנוגע לאיבוד זהותו היהודית-ישראלית של הדור הצעיר בחו"ל.

במחקר נעשתה השוואה בין מידת התבוללותם של הדור הצעיר לזו של דור ההורים, וניכר כי קיימים פערים משמעותיים במידת שמירת הזהות היהודית-ישראלית וההיטמעות בחברה הגויית בין הצעירים להוריהם. בעוד שדור ההורים (אלו שנולדו בישראל והיגרו למדינות המערב) שומר על זיקתו ליהדות ולישראל ואף משמר את התרבות הישראלית, הרי שדור הילדים, נמצא בתהליך מתמיד ומדאיג של היטמעות בחברה הלא-יהודית ושל התבוללות.

המניע להגירה – רמת חיים וקידום מקצועי

רבע מכלל הנחקרים ציינו כי עיקר המניעים להגירה לחו"ל היו קשורים בשיפור רמת החיים וכן בשל מניעים לקידום מקצועי. סיבות נוספות הן לימודים גבוהים (15%); עבודה (14%); שליחות (13%); רצון בן/בת זוג (7%) וסיבות אחרות (17%).

המצב הכלכלי – 11% אבטלה

מעל מחצית מהמשיבים (52%) ציינו את מעמדם התעסוקתי כשכירים, עוד 35% כעצמאים, 11% לא מועסקים ו-2% ציינו את מעמדם התעסוקתי כ"אחר". כמעט כל המשיבים (93%) מועסקים בחו"ל, 4% בחו"ל ובישראל במידה שווה ו-3% בעיקר בישראל. מרבית הנחקרים ציינו כי בבעלותם דירה או בית בחו"ל (68%) ושליש מהם ציינו שאינם בעלי דירה או בית.

בנוסף התבקשו הנחקרים להשיב לגבי שביעות רצונם מחייהם בחו"ל ובישראל. שביעות הרצון מהחיים בחו"ל מעט יותר גבוהה מזו שהיתה בישראל.