המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, דחה (יום ה', 10.1.08) בקשה של אמנון פרידמן, עורך דין שמעל בכספי לקוחותיו, לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב בפסק הדין שחה את ערעורו על חומרת העונש שהוטל עליו.
פרידמן הודה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשורה של מעשי מרמה שביצע כלפי לקוחותיו. השופטת ד"ר עדנה קפלן-הגלר קבעה כי הוא גנב יותר ממיליון שקל, וגזרה עליו שש שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על-תנאי וקנס בסך 70,000 ש"ח, שאם לא ישלם אותו יישא בעונש מאסר נוסף של ארבעה חודשים.
בית המשפט העליון דחה את בקשתו של פרידמן להקל בעונש המאסר שהוטל עליו, וכן דחה את טענתו של העותר כי היות שמצבו הכלכלי לא מאפשר לו לשאת בקנס שהושת עליו, פירוש הדבר שיידרש לשבת עוד ארבעה חודשים בכלא.
הלכה חדשה?
בבקשתו לדיון נוסף, טען פרידמן כי דחיית ערעורו בעניין הקנס נעשתה בלא דיון ממצה בטענותיו בעניין, וכי היא סותרת הלכה קודמת שקבע בית המשפט העליון, שלפיה אם קיים ספק ממשי בדבר יכולתו של אדם לשלם קנס שבצידו מאסר, יש להפחית את הקנס או לבטלו כליל, שכן הפועל היוצא של הטלת הקנס היא הטלת עונש מאסר ארוך יותר רק משום שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לפדות את הקנס.
בהחלטתו לדחות את הבקשה לדיון נוסף, כתב השופט ריבלין כי אין זה ברור שההלכה הקודמת שעליה הצביע פרידמן אכן נקבעה. אבל גם אילו היה ברור שזוהי הלכה מחייבת, פסק הדין של בית המשפט העליון בעניינו של פרידמן לא קבע הלכה אחרת בנוגע למידת השפעתו של מצבו הכלכלי של הנאשם - אם בכלל - על הטלת קנס שבצידו מאסר, ובוודאי אין הוא קובע הלכה שלפיה אין להתחשב בשיקול זה שעה שמוטל קנס. מפסק-הדין רק עולה כי השופטים שישבו בדין שקלו את נסיבות המקרה, ובהן הנסיבות הכלכליות והאישיות של פרידמן, והחליטו שלא לפטור אותו מעונש הקנס, חרף הקושי בביצוע התשלום.
"אף ששאלת ההתחשבות ביכולותיו הכלכליות של אדם בטרם ייקבע שיעור הקנס הכספי שיוטל - אם יוטל - על מי שהורשע בדין היא שאלה חשובה ורבת משקל, פסק-הדין נשוא העתירה אינו קובע הלכה חדשה או חותר תחת הלכה קיימת בנושא", כתב השופט. ומכיוון שאין מדובר בהלכה חדשה אין הצדקה לקבל את העתירה לקיום דיון נוסף.
