יואו, איזה קור! בשבועות האחרונים היו כמה ימים עם קור שחודר לעצמות, אירופאי כזה. כל בוקר אני חוטא בנסיעה לירושלים, ושם רבותי, שם הקור אחר לגמרי. הוא לא סתם חודרני, הוא לא אירופאי והוא פשוט לא רגיל. זה קור ירושלמי.
בימים כאלה כל מה שמתחשק זה לשבת מתחת לשמיכה עם צלחת מרק טוב, עדיף מול איזה קמין בוער. כן, ברור, כי כולנו מחזיקים בבית שלושה עובדים במיוחד למשימות האלה - את שף סטפן שיכין לנו מינסטרונה כל ערב, חוטב עצים סקנדינבי שיארגן לנו את הקמין חצי שעה לפני שנגיע הביתה ופיליפינית נחמדה שתכסה אותנו ברכות עם שמיכת פוך אווזים לא מפוטמים. אבל אם נחזור לרגע למציאות, לכל אלה מאיתנו שחוזרים לבית קר, מקרר ריק ושמיכת פליז קטנטנה מול הטלוויזיה, יש אלטרנטיבה - מסעדת villandry בירושלים. מסעדה כשרה, עם אוכל מצוין וחמימות ירושלמית (ויש גם קמין).
את הקור שנכנס עמוק לריאות הבריח הקמין הבוער בכניסה למסעדה. את פנינו קיבלה לימור, מלצרית חמודה במיוחד ומקצועית בטירוף. העיצוב המיוחד והחם של המקום נוצר בהשראת טירה עתיקה בעמק הלואר שבצרפת העונה לאותו שם. שכבות הושלו, המעילים נתלו ועלינו לקומה השניה של המסעדה, לשבת בגלריה קטנה ואינטימית.
כמובן שהתחלנו עם שני מרקים - מרק מינסטרונה (נו, ברור) ומרק ארטישוק ירושלמי (אלא מה). המינסטרונה (35) המצוין היה סמיך, עמוק ועשיר בטעמים ובירקות, שלשמחתי עדיין היו נגיסים ולא סמרטוטיים כמו שנוטים להיות ירקות במרק. הקערה השניה הפנטה בריח חזק וחורפי של ארטישוק ירושלמי (38) והיתה הבחירה המושלמת לצד הנשי של השולחן. מעל המרקים בצענו לחם כהה טרי שאותו ליוו סלטי סלק, כרוב, סלט בטטה ודלעת מיוחד במינו וחציל בפסטו טעים במיוחד.
המרקים חיממו אותנו מבפנים, אבל עדיין היינו רעבים, אז עד שהגיעו העיקריות חלקנו טארט תרד וארטישוק ממולא בבשר עגל (48). פרוסת הטארט הנדיבה והטעימה להפליא נעלמה במהירות מפתיעה מהצלחת, משאירה מאחור רק פירורים, שגם אותם נשנשנו. לפני העיקריות יצאנו לסיבוב מהיר במרפסת המסעדה. villandry יושבת מעל מדרחוב מקסים, וניתן רק לדמיין איזה כיף לשבת במרפסת ולהשקיף למטה תוך כדי ארוחת שישי בצהריים בשמש נעימה או בערב אינטימי עם אורות האזור מנצנצים.
עשינו רוורס וחזרנו בתזמון מדויק, ישר לעיקריות - חצי ברווז ברוטב תפוזים (120 שקל) ומנה של מדליוני טונה אדומה בגספאצ'ו חצילים (59). מנת הברווז היתה מוצלחת מאוד והרוטב שלה היה עשיר ומתקתק. היא הוגשה עם פירה וריבת כרוב, שהיתה מצוינת בפני עצמה. מדליוני הטונה היו גם הם טובים, אם כי יבשים מעט, מה שקורה לטונה אדומה אם היא נצלית למידה של יותר ממדיום-רייר. לגספאצ'ו חצילים לעומת זאת היה תיבול מדויק, על טהרת הלימון והשמן זית.
לקראת הקינוחים התחממנו היטב עם כוסית פיג'לינג, מעין ליקר תאנים. טארט תפוחי העץ וגלידת הווניל שהזמנו היה נחמד, אך היינו כבר מלאים מנשוא (38 שקל). בכל זאת, התפתנו לנסות גם את האגסים בשמפניה (38 שקל)- חצאי אגסים שבושלו בשמפניה והוגשו ברוטב בו בושלו. מנה אחרונה מתקתקה, עדינה ונהדרת. מושלמת לסיום ארוחה טובה שכזו.
השולחנות מסביב החלו להתמלא באופן מרשים ליום ראשון בערב, ובאוויר היה רעש נעים של אנשים שנהנים מהאוכל, ובעיקר של הבחורה בשולחן ליד שלא הפסיקה לצחקק כבר מכוסית השמפניה השניה שלה. לא רצינו לסיים את הערב ולעזוב את החום של villandry לטובת הקור שבחוץ. אבל היינו חייבים, והבטחנו שנחזור שוב, בתקווה שלפני החורף הבא.
