הפילוסופיה של ההכלה התחמקות מהכרעה צבאית

התחמקות ממכות הכרעה של האויב, והכרעתו על-ידי כוחות ההרס הפנימיים שלו, כלומר הכרעת האויב מבפנים, הייתה אסטרטגיה-רבתי שהיהודים, באמצעות ישו והנוצרים הראשונים, עשו בה שימוש מזהיר במלחמתם נגד הרומאים ב ניגוד למסור המלחמה המבוססת על הכרעה בשדה הקרב בעצבו משה רבנו, יהושוע בן נון ודוד המלך. הכרעה מבפנים כולת התשה ארוכה ויש לבצע בה נסיגות וּויתורים מסוימים, אותם סֵרבו לעשות יהודים רבים שבחרו למרוד ברומאים ולאחוז בנשק, ובשל כך כמעט שהושמדו. יוחנן בן-זכאי מצד אחד, ויוסף בן-מתתיהו – אחרי שנכשל בשדה הקרב – מצד שני, בחרו באסטרטגיה הנוצרית הפאבּיאנית של דחיית הכרעה, ובכך שמרו על קיומו העצמאי של העם היהודי, ועל מורשתו. צה"ל שבמלחמת העצמאות הלך בדרכו של משה רבנו, עבר לאסטרטגיה של התשה והכרעה מבפנים כתוצאה ממאבק פנימי בין סוציאליסטים-פרוגרסיבים (שמאלנים) ללאומיים (ימניים) אחרי מלחמת לבנון הראשונה ב-1982.

צ׳רצ׳יל, ביטחוניסט ברברי באומה של בני תרבות נוצריים,¹ שנטה על-פי אופיו לקרבות הכרעה משמידים, חצה את הקווים אחרי גליפולי (במלחמת העולם הראשונה, ראה להלן) ואחרי דנקרק, היה לבן-תרבות, באמצו טקטיקה של דחיית הכרעה ואסטרטגיה של הכרעה מבפנים, כלומר השמדת הברבריזם מתוכו פנימה, על-ידי עצמו. זאת הייתה תמצית האסטרטגיה-רבתי של צ׳רצ׳יל במלחמת העולם השנייה. הוא לא היה מודע לכל הֶיבטיה ומשמעויותיה התאורטיות וההיסטוריות, אך הוא יישם אותה. לכן, בדין ניתן לכנותו גאון או טקטיקן אסטרטגי: הוא היה אחראי ליצירת תהליכים מורכבים, אף שלא הבינם באופן שיטתי. האסטרטגיה הייתה בשבילו תחום מעשה ולא מניפולציה מילולית שאין הכרח ליישם ושניתן תמיד לתלות את כישלונה באחרים שנכשלו בשלב הטקטי-מעשי. צליחת תעלת למאנש וקרב הכרעה בנורמנדיה היו מנוגדים לאסטרטגיה הזאת, ועלולים היו להכשילה. לכן הוא דחה את הנחיתה בנורמנדי שוב ושוב.

כך נהגו גם מקבלי ההחלטות, אזרחי של ישראל ביחס לחמאס מאז הסכם אוסלו ב-1993 ועד טבח 7 באוקטובר 2023. הרמטכ"ל לשעבר, שר הביטחון וראש הממשלה יצחק רבין, נענה ליוזמת הסכם אוסלו של יוסי ביילין ושמעון פרס, כפי שהעריך גם בעצמו והתבטא שערפאת יחסל את החמאס והוא ינהיג את חיסול החיזבאללה. כמו בנושאים ביטחוניים ברוב חייו, רבין טעה בגדול. הוא לא הבין שבכל אסטרטגיה על צה"ל להיות חכם וחזק, וגרר את ישראל לתבוסה שהיא נחלה ב-7 באוקטובר.

לצ׳רצ׳יל היו סיבות טובות לפקפק ביכולתם הצבאית של האמריקנים. הנציג הבכיר ביותר שלהם באירופה, הגנרל דווייט אַייזנהאוור, אתו נפגש ראש ממשלת בריטניה לעתים קרובות, היה בעל כל התכונות הטובות, חוץ מאשר אלה של איש צבא מקצועי המסוגל להשיג יעדים על-ידי טקטיקה צבאית מוצלחת (ראה להלן). אייזנהאוור פיקד על הפלישה לצפון אפריקה, שהתחילה ב-8 בנובמבר 1942. התפקוד של האמריקנים בצפון אפריקה, ואחר כך בסיציליה ובאיטליה, היה לקוי מאוד. הפילדמרשל הבריטי סר הרולד אלכסנדר, שפיקד על כוחות היבשה של בעלות-הברית בצפון אפריקה, אותו צ׳רצ׳יל העריץ, דיווח מתוניס לרמטכ״ל ברוק, שהאמריקנים ״אינם יודעים את מלאכתם כחיילים, וזה אמור גם לגבי הבכירים מאוד וגם לגבי הזוטרים ביותר, מן הגנרל² ועד החייל הפשוט. החוליה החלשה הוא המפקד הקרבי הזוטר, שאינו מנהיג את פקודיו. התוצאה: הם אינם נלחמים למעשה״.³

הכישלונות של בעלות הברית בסיציליה ובאיטליה, והתפקוד הגרוע של האמריקנים שם, על-אף שליטתם המוחלטת באויר ובים, ולמרות שכוחות הצבא של ממשלת וישי הצרפתית (בצפון אפריקה), והצבא האיטלקי בשלוש הזירות, כמעט שלא השיבו מלחמה, הוכיחו לצ׳רצ׳יל שהצבא האמריקני (כמו הצבא הבריטי) נחות בהרבה מן הצבא הגרמני, ואם יש הכרח להתעמת אתו – מוטב לדחות זאת ככל האפשר ולהקיז את דמו מול הצבא הסובייטי. עד שיצאו בעלות הברית לנורמנדיה לא נלאה צ׳רצ׳יל מלהזכיר ולהזהיר את אייזנהאוור, מונטגומרי ואחרים, שלא לחזור, בנחיתה בחופי צרפת, על המחדלים והכישלונות בנחיתוֹת במפרץ סלרנו ובאנציו שבאיטליה.

צ׳רצ׳יל היה ראש ממשלה של מדינה דמוקרטית: ניתן היה להפיל את ממשלתו תוך כדי המלחמה, כפי שהופלה ממשלת צ׳מברליין וכפי שרבים מבקשים בעת כתיבת שורות אלה להפיל את ממשלת נתניהו בישראל. האסון בצרפת והימלטות כוח המשלוח הבריטי מדנקרק ארעו בזמן שצ׳רצ׳יל היה ראש ממשלה, וכל האחריות עליו. ניתן היה למחול לו על כך, משום שהוא הקים את הממשלה ביום שבו פתחו הגרמנים במבצע ״אִבחת המגל״. ניתן היה לצפות שיבין את ההיגיון שבמבצע הגרמני, יַפנה את תשומת לבם של מקבלי ההחלטת הצרפתים וייתן לכך מענה. צ׳רצ׳יל, ברוק ואחרים ידעו כי האשראי שקיבלו איננו בלתי מוגבל. ב-1942 היה צ׳רצ׳יל בן 68, אחרי קריירה פוליטית מוצלחת למדי, אם גם לא מזהירה. מינוי לתפקיד ראש ממשלה בעת מלחמה, מהווה את שיא הקריירה של כל מנהיג פוליטי, ובוודאי פסגת הקריירה של ביטחוניסט כצ׳רצ׳יל. השינוי הזה היה יכול לקבוע את צ׳רצ׳יל כאחד מראשי הממשלות הגדולים בהיסטוריה, כפי שאכן קרה, או לגמד את דמותו, ומכך הוא חשש. למען שרידותו ההיסטורית – והייתה לצ׳רצ׳יל תודעה היסטורית עמוקה – ביקש צ׳רצ׳יל להצליח בכל מחיר, ולהימנע מהימורים מסוכנים, שימיטו כישלון על ארצו ויפגעו בו בעצמו (משום שיוחלף על-ידי אחר). הוא סבר שאם יוחלף – יהיה כשלון ארצו במלחמה ודָאִי.⁴ במלחמת העולם הראשונה, בהיותו שר הימייה, יזם צ׳רצ׳יל, בניגוד לדעת רוב אנשי הצבא, את הנחיתה הימית בגליפולי (פברואר 1915). כשלון המבצע גרם להדחתו מתפקידו, ואחר כך נאלץ להתפטר מן הממשלה. ב-1917, כשהוחזר לממשלה, התנגדו לכך רבים בגלל אותו כישלון. עד סוף ימיו לא שכח צ׳רצ׳יל את ימי השפל הללו בקריירה שלו, והוא גמר אומר שלא להסתכן בשובם של ימים כאלה. נחיתה בנורמנדיה מול הגרמנים עלולה הייתה להיות הרת שואה, הרבה יותר מן הנחיתה בגליפולי מול הטורקים, שחוזקו אז על-ידי אנשי צבא ומפקדים גרמנים.

משימתם הראשונה במעלה של הבריטים אחרי דנקרק הייתה להבטיח את עצמאותה של בריטניה. הם הצליחו בכך בעזרתו של היטלר, שקיווה להכריע את הבריטים על-ידי "בליץ קריג" אווירי דווקא. הבריטים הצליחו במילוי משימתם בגלל היתרון של חיל האויר הבריטי על חיל האויר הגרמני, בזכות המודיעין והרדאר שפיתחו ובזכות נחישותה של האומה הבריטית, למרות סבלה, ובגלל קוצר הרוח הגרמני, לדבוק במשימה ולהשיג את התוצאות המתוכננות ב״קרב על בריטניה״. המערכה על אדמת המולדת הייתה מלחמת אין ברירה. זה היה קונסנזוס מבית, ובריטים רבים היו מוכנים לסכן את חייהם למען עמידת בריטניה במערכה. בניגוד לישראלים רבים בעת כתיבת שורות אלה, הם ידעו שאי להטביע את האויב בדמעות אלא בלחימה קשוחה.

המערכה על צרפת, והמערכה על שחרור אירופה, הייתה סיפור אחר לגמרי, שהרי הצרפתים והמערב-אירופים האחרים נכנעו לגרמניה, מבלי שהשקיעו מאמץ לאומי של ממש, וזאת עשו כדי להציל את עורם. הצרפתים אמצו השקפת עולם פרוגרסיבית, ראשונים באירופה. לבריטניה היה, אמנם, אינטרס שרידותי עצמי לחסל את היטלר ואת המשטר הנאצי בגרמניה, אבל לא היה זה מובן מאליו שכל בריטי מוכן לסכן את חייו למען המטרה הזאת, כפי שלא כל ישראלי מוכן לסכן את חייו למען חיסול ארגון החיזבאללה בדרום לבנון, ואפילו לפני 7 באוקטובר, לא למען חיסול ארגון החמאס ביהודה ובשומרון וברצועת עזה, ובוודאי שהאנגלים לא היו מוכנים למות למען קיצור ימי הכיבוש הגרמני ביבשת. את חיילי "הצבא האדום" הסובייטי איש לא שאל. התרבות ההומניסטית-פציפיסטית-פרוגרסיבית ומרד בשר התותחים⁴ בקרב הבריטים, גרמו לצ׳רצ׳יל לפקפק עד כמה יהיו בני עמו מוכנים ללכת אחריו במלחמה על השגת המטרה הזאת.

כדי לקיים את שלטונו בבריטניה, להמשיך להילחם נגד היטלר ולמנוע הקרבת חיילים בריטים על מזבח שחרורם של עמים אחרים, ביכר צ׳רצ׳יל מילוי משימות בטוחות יותר, ששֵרתו גם אינטרסים בריטיים ישירים. בחירתו נפלה על המזרח התיכון, שם (כאן) שלטה בריטניה על שטחים (ארץ ישראל), היו לה השפעה ובסיסים צבאיים, זכיונות נפט, מניות בבעלות על תעלת סואץ, ושם עברה הדרך הקצרה להודו, שהייתה אז תחת שלטון בריטניה. ב-1941 כבשה בריטניה את סוריה ואת לבנון, וב-1942 בלם מונטגומרי את רומל באל-עלמיין. כך חלפה לה שנת 1942, שבסופה פלשו בעלות הברית לצפון אפריקה.

ב-1943 לחצו האמריקנים עוד יותר להיכנס לקרב הכרעה, ושוב התחמקו צ׳רצ׳יל וברוק. בשנה ההיא ניתן היה לבצע מהלך הכרעה אנגלו-אמריקני במערב אירופה, אבל סיום המלחמה היה מביא לסוף הקזת הדם ההדדית בין גרמניה הנאצית לברית-המועצות המרכּסיסטית. סופה של גרמניה הנאצית היה ודאִי, עכשיו צריך היה להשיג תנאים אופטימליים, מנקודת ראות בריטית. צ׳רצ׳יל ביקש לנצל את הקרבות הקשים במזרח אירופה, כך שיקיזו בהם את דמה של המעצמה הסובייטית. יותר מן האמריקנים באותו זמן ראה צ׳רצ׳יל את הקירבה האידאולוגית שבין הקומוניזם לפשיזם, ואת הסכנה של שתיהן לתרבות הדמוקרטית האנגלו-אמריקנית. זאת הייתה גם נקמה בריטית על הסכם סטלין-היטלר, מלפני פרוץ המלחמה, שהותיר את בריטניה לבדה מול היטלר, בשנים הראשונות והקשות של המלחמה. צ׳רצ׳יל ביקש לכבוש שטחים בבלקנים לפני שהרוסים יגיעו אליהם. לבסוף, הוא התפשר עם האמריקנים על נחיתוֹת בסיציליה ובאיטליה.

ב-1944 ניסה צ׳רצ׳יל להתחמק שוב ממהלך הכרעה בצרפת, על-ידי הרחבת המלחמה באיטליה, ואכן יומיים לפני הנחיתה בנורמנדיה כבשו בעלות הברית את רומא. בשנה הזאת לא ניתן היה לדחות יותר את האמריקנים בקש, והייתה סכנה שברית-המועצות תכריע לבדה את גרמניה, ותשתלט על חלקים גדולים של גרמניה ושל אירופה המערבית, או שתגיע להסדר נפרד עם גרמניה. והיה חשש מבוסס שגרמניה תשלים, בטרם תובס, פיתוחם של פצצה גרעינית, טילים ונשק ביולוגי. עוד ב-1942 אמר אייזנהאואר, שדחיית מהלך ההכרעה נגד גרמניה באירופה עלול להיות ״היום השחור ביותר בהיסטוריה״.⁶ ב-1944 חשבו כך רוב מקבלי ההחלטות האמריקנים.

שיקול נוסף עמד נוכח עיניו של צ׳רצ׳יל. מול הסכנה הגרעינית הייתה האופציה שהיטלר יופל מבפנים, שהמשטר הנאצי בגרמניה יוחלף, ושכך יושגו רוב המטרות המדיניות של המלחמה, בלי שפיכות דמים נוספת של חיילים בריטים. כיוָן שעד ה-6 ביוני 1944 האופציה הזאת לא התממשה, יצאו צ׳רצ׳יל וברוק לנורמנדיה, אך עשו זאת בלב כבד.

צ'רצ'יל וסטלין התברכו בחשיבה אסטרטגית. חמש שנות המלחמה היוו עבורם אקדמיה צבאית ברמה הגבוהה ביותר שניתן להעלות על הדעת. מולם ומול תעשיית הנשק האמריקנית לא היה להיטלר שום סיכוי. הוכח כי חשיבה אסטרטגית היא האמל"ח החשוב ביותר במלחמה. הֶעדר תכונה זאת אצל מנהיגים ומפקדים ישראלים מאז הקמת המדינה גרר אותנו לתבוסה אסטרטגית מידי ארגון טרור קטן יחסית. ההיסטוריה הצבאית מראשיתה, בוודאי מן המאה העשרים, מלמדת שיש להכשיר את מקבלי ההחלטות הלאומיים לחשיבה אסטרטגית יצירתית ודינמית. זלזלנו בכך כדי לאפשר לכל "זב ומצורע"⁷ לקבוע את גורלנו. היו לכך סימנים מבשרים והיה מי שצעק בשער אך רוב הישראלים, מימין ומשמאל, מהפגנות בלפור וקפלן ומהתנחלויות יהודה ושומרון, סרבו להקשיב ומי שהאזין בנימוס לא הבין, שהרי "לא ייתכן שרמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה אינם מבינים את הוויית הצבא והמלחמה". על כך ההיסטוריה גובה מחיר כבד שאותו נשלם אם נרצה ואם נסרב.
_______________________
בשבוע הבא: היטלר הורה לבנות "חומה אטלנטית" כדי להתגונן מפני נחיתת בעלות הברית מן הים, בניגוד לדעת רוב הגנרלים הגרמניים; הרמטכ"לים של צה"ל לא הפיקו לקחים; לא כל בעל דרגה מתאים לכל תפקיד בגלל דרגתו אלא יש להתאים לתפקיד את האדם המתאים; מלחמה היא מלחמת מוחות שאותם יש להכשיר ולתרגל; תהליך מינוי רמטכ"לים ואלופים בצה"ל הוא לקוי; מפקדת החזית הגרמנית לא תפקדה במבצע "אוברלורד" של בעלות הברית, כמו שמפקדת פיקוד הדרום של צה"ל לא תפקדה בפרוץ מלחמת יום הכיפורים, וכמו שמטכ"ל צה"ל לא תפקד ב-7 באוקטובר; רוב בני האדם, גם קציני בכירים וגם פרופסורים להיסטוריה צבאית ולאסטרטגיה, אינם מבינים לעומק את הוויית הצבא והמלחמה.

1. הפעלת כוח צבאי כדי להשיג מטרות כלשהן היא במהותה ברברית. אף המחבר מייחס, בהקשר זה, למושגים ברברי ובן-תרבות משמעויות מוסריות. ראו ספרי ״תורת הביטחון הכללית – עקרון השרידות״.
2. אייזנהאוֶּר.
3. 1976, ״Alexander״, .Nicolson, N.
4. גם דוד בן-גוריון היה בעל תודעה היסטורית עמוקה, והעסיק אותו מאוד עניין מקומו שלו בהיסטוריה. גם הוא סבר שאין לו תחליף.
5. ראו ״תורת הביטחון הכללית – עקרון השרידות״.
6., 1946 .״Three Years With Eisenhower״, .H Butcher,.
7. במדבר, ה', ב'; שמואל ב', ג', כ"ט.