הכישלון האסטרטגי האחרון של ישראל נובע מכך שישראל נרדמה בשמירה "מטעמי נוחיות" (וכך היה גם ביום הכיפורים...). לממשלה היה נוח שהאופוזיציה עוסקת בה כאשר אין לה סיכוי לגבור על הקואליציה השלטת (על הסיבות ראוי לדבר בנפרד), ולאופוזיציה הייתה מטרת-על מדומיינת - בנימין נתניהו - שאליה כיוונה את האש, אבל כל כלי הירי היו קצרי טווח וחסרי מחץ.
ישראל נרדמה בשמירה מפני שהליכוד סמך יתר על המידה על נתניהו ונתניהו היה עסוק בתוכניתו להסדר אזורי שנשען על טיפול באיום הגרעין האירני ושכח כמעט את כל השאר. בפועל לא טיפל באמת בגרעין האירני ולאחר שהותקף משפטית החל מתעלם מהאיום הקונבנציונאלי שפיתחה אירן מול ישראל, כשהיא מגייסת למאמץ את רוב אירגוני הטרור שבאזור ולצידם מקורות מימון אזוריים ואחרים משמעותיים ביותר.
האופוזיציה מאידך-גיסא שכחה שהאויב, הרשפ"ת, הוא מוסלמי, שותפיו מפוזרים באזור ובחלקם מקדמים אג'נדה פאן איסלאמית אזורית או עולמית ובחלקם יושבים בארגון האו"ם, במשרדי חוץ אירופיים "מתקדמים" ובחלקם אפילו במשרד החוץ של ארה"ב. מגמה זו חוזקה במידה רבה על-ידי ממשל אובמה בקדנציה השנייה שלו, רוּפפה במידה מסוימת על-ידי טראמפ וחזרה לפרוח בימי ביידן. אובמה סיפק את הבסיס האידאולוגי לשלטון השמאל הפונדמנטליסטי במפלגה הדמוקרטית וביידן (שהסתייע בו ללא פרסום רב) פיתח את המגמה עד כדי משבר עם ממשלת רוב ישראלי ברור של נתניהו (בחירות נוב' 2022) בישראל.
האופוזיציה בישראל "שכחה" שארה"ב עוברת בעקבות אירופה טרנספורמציה אידאולוגית פוסט-מודרנית, והתמסרה לשרותה מתוך הנחה שכך תוכל לגבור על הרוב הימני בישראל. הנחה זו התבדתה במשך שנים, אבל בתוצאותיה המובהקות חזינו רק ב-7.10.2023.
אני משער שהמנהיגות הפוליטית בישראל - שבחלקה נמנית על חוגי האליטות המכונים "הדיפ-סטייט של המדינה" (אלה שנועדו לשלטון על-ידי אלוקים אך מעולם לא הישיגוהו בדרך דמוקרטית ישרה וישירה) - שהנהיגה את הכוחות שעסקו בניסיונות המשפטיים להפיל את נתניהו באמצעות חוגים תומכים בארה"ב אחרי כשלון טראמפ בבחירות 2020, התמכרה לניסיונות אלה עוד יותר, ויצרה מבית אבל יותר מכך מבחוץ, רושם שהמציאות עובדת לטובתה ומשרתת את מטרותיה.
לתוך קבוצה זו נשאבה גם צמרת צה"ל במשך שנים ארוכות, ואחרי האנרכיה של תחילת 2023 התברר שאף פיתחה תאוריות מעניינות בשאלת כפיפותו של הצבא לממשלה, בשאלות מעמדו של בית המשפט ובשאלת משמעויותיה של מגילת העצמאות - עד לסרבנות שירות תחת שם כזה או אחר הגיעו אביריה משרתי התקשורת המגויסת לשרות "האנטי-ביביזם".
אירועי אסון שמחת תורה תשפ"ד הם תולדה ישירה של התפתחות זו, וועדת חקירה לכשתקום תוכיח זאת לדעתי קבל עם ועדה. אינני יודע לשם מה אנו זקוקים לאמ"ן מתקדם אם בכל מבחן היסטורי רציני הוא כושל כשל היסטורי רציני.
אסור לנו להגיע באותם תנאים ומאותן סיבות עקרוניות לאסון נוסף; זו עלולה להיות קטסטרופה אמיתית. ברור שאם נתנהל באותו אופן כבעבר גדל מאוד הסיכוי שגם נקבל אותה תוצאה בסיסית. אולם, הואיל ואויבינו לומדים לקחים מניסיונותיהם הכושלים והם גדולים ורבים מאיתנו - הסכנה לעתידנו מאופיינת ב"פונקציה מונוטונית עולה".
קשה להשתחרר מהרושם שארה"ב לא הופתעה מאירועי ה-7.10.23. אבל באותה מידה קשה להשתחרר מהרושם ששותפיה מבית שילבו עימה ידיים גם הפעם בתוכנית להקמת מדינה פלשתינית בתוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל. כשל חמור אותו לא צפו השחקנים במחזה ההונאה, הייתה החלטתו של סינוואר להפוך את מהלך ההפתעה של תקיפה מאורגנת של חמאס נגד ישראל בעוטף עזה, לטבח ביהודים, שיהפוך את חמאס והנוהים אחריו למובילי המאבק נגד מדינת היהודים בזכות היקפי הרשעות והאכזריות שהפגין. אינני סבור שאירן וחיזבאללה הופתעו מעצם מהלך התקיפה של סינוואר, אבל בהחלט הופתעו מהיקפו ורצחנותו.
המהלך שנקט סינוואר שינה את כללי המשחק עבור כולם. עבור נתניהו שימש יסוד לחזור למגמה המקורית של המשך קידום הברית האזורית בתמיכת ארה"ב, אולם לא עם הדמוקרטים הפרו-איסלמיים אלא עם טראמפ, היה וישכיל לחזור לשלטון בסוף 2024. אני סבור שנתניהו מנווט את המהלכים בדרום ובצפון גם יחד במטרה "לקנות זמן". שמונה חודשי מלחמה בעוצמה מירבית של חמש אוגדות פלוס ועם חיל-האוויר שהוא אחד החזקים ביותר בעולם, אינם תוצאה של חוסר יכולת צבאית. שכן אם זה המצב אזי כל יום שעובר בו ממשיך הפיקוד העליון של הצבא שאחראי ישירות לאסון ה-7.10 לפקד על צה"ל, גובל בשערורייה לאומית שאין דומה לה.
חיזבאללה ואירן מעורבים צבאית באירוע לא מפני שהם מעוניינים לאתגר את ישראל, אלא מפני שהם מבקשים לטרפד את יוזמת סינוואר המורחבת ולחזור ולמלא את התפקיד של מעצמה אזורית ראשית שייעדו לעצמם. דומני שאירן טרם החליטה לרוץ לגרעין צבאי מפני שאינה רוצה לדחוף את ארה"ב לתקיפה משותפת עם ישראל נגד התשתיות הצבאיות שהקימה באזור, תשתיות שמבססות את שליטתה בו שהקמתן טרם הושלמה.
רבים בישראל ומחוצה מבינים את יסודות האסטרטגיה של אירן בדרכה להגמוניה אזורית, אבל מחכים שמישהו - קרי: ארה"ב וישראל, או ישראל לבדה - יעשו עבורם את העבודה של טיפול באירן. דבריו האחרונים של ראש המטות האמריקני בדבר ספק אם תוכל ארה"ב לסייע לישראל באספקת חימוש אווירי ואחר לצורך מלחמה בחיזבאללה, אינם משקפים מציאות לוגיסטית אלא שיקולים פוליטיים. נכון שארה"ב מספקת חימוש לאוקראינה וגורמים נוספים, אבל יכולותיה כמעצמה עולמית גדולות ורחבות בהרבה מהיקפה של מלחמה אזורית או מקומית
1.
ארה"ב ממשיכה במדיניות אובמה ואינה מסירה את חסותה מאירן ככוח אזורי שאמור לחולל כאן סדר חדש, (כנראה בתמורה ל"הבנה" שבשלב זה לא ירוצו לגרעין צבאי. ארה"ב אחרי אפגניסטן אינה אוהבת להילחם...). לתוכנית ההשתלטות האירנית שתי זרועות: הזרוע האסטרטגית-גרעינית, שתפקידה להביאה למעמד של כוח עולמי; והזרוע האסטרטגית-קונבנציונלית, של איחוד כוחות מוסלמיים באזור לכלל "צבא צללים אירני" שימנף את שאיפותיה להיות למעצמה האזורית הראשה, ולהוביל את האיסלאם לניצחון על הנצרות.
כוחות אלה מיועדים למלחמה בישראל (ואחריה בכל יריב אחר במרחב האינטרסים). מלחמה זו אמורה להתנהל ככל האפשר בעצימות נמוכה או בינונית ולייצר נוכחות אירנית אסטרטגית לאורך "הסהר הצפוני": דרך עירק, סוריה, ולבנון, בשאיפה להתבססות על חוף הים התיכון. החוליה המקשרת זרוע זו עם חוף הים התיכון היא לבנון שבה רוב שיעי שילך ויגדל דרך הגירה זוחלת מדרום עירק. דומה שהלבנונים מתחילים להבין זאת אבל עם מקרון החלש וחסר המעוף כאפוטרופוס, אין להם סיכויים רבים...
מכל מקום, התייצבות כוחות לא סדירים ולא מדינתיים מונהגים על-ידי אירן לאורך הסהר הצפוני עם רצף יבשתי מאירן לים התיכון, מהווה איום אסטרטגי חמור על ישראל; לטעמי חמור יותר כיום מהאיום הגרעיני של אירן. מכאן שללא מלחמה בצפון ישאר חיזבאללה לשלוט על לבנון, וימשיך להעמיק את החזקתו בסוריה ועירק ויתבסס כזרוע אסטרטגית אירנית בסמוך לגבולות הצרים של ישראל. מבחינת ישראל מצב זה מהווה איום במלחמה קונבנציונאלית על פני שטח גדול בהרבה מעזה ולבנון גם יחד ומבחינה של ניהול מלחמת התשה מטווח ארוך באמצעות נשקים תלולי-מסלול או נשקים מונחים מתמרנים, מדובר באיום חמור.
אני סבור שישראל הזניחה את הקמתה של ברית פרו-מערבית עם המדינות הסוניות האזוריות עם עלות ביידן לשלטון, מחשש ללחץ להקמת מדינה פלשתינית. התנהלותו של ממשל ביידן מקשה כיום על תיקונו של עיוות זה עוד יותר. אם לא תחסל ישראל את שליטת חיזבאללה בלבנון ובשטחי סוריה וצפון מערב עירק, צפויה לה מלחמת התשה מפתיעה, ממושכת ביותר ומתישה עד כלות הכוחות. להערכתי, מתקרב הרגע שצה"ל בכלל וחא"י בפרט יבינו שסגנון המלחמות במחצית השנייה של המאה ה-21 עומד להשתנות ואלה תתנהלנה בעיקר מרחוק ובאמצעים אוטונומיים - כטב"מים, נחילי מיקרו מלט"ים, טילי שיוט וכטב"מים מתאבדים, רובוטים יבשתיים וימיים ושיגורים מהחלל. במאבקים אלה יהיו לכלכלה ולתעשיה הישראלית תפקידים קריטיים
2.
בכדי לסלק את האיום החיזבללאי עלינו לדלל מאוד (אם נחוץ אזי באמצעות שימוש בכוח) את האוכלוסייה השיעית בדרום לבנון לעבר דרום עירק, (ובפרוש לא לצפון לבנון), ולהכין את לבנון להגנה עצמית מפני ניסיונות שיעים לחזור ולהשתלט עליה. אני מסכים שלשם היערכות מסוג זה על כל ספיחיה ושלוחותיה, רצוי מאוד לערוך בחירות חדשות בישראל ולהקים ממשלת חירום לאומית על בסיס תוצאותיהן, כאשר מוסכם מראש לפני הבחירות שלא תוקם מדינה פלשתינית נוספת בשטחי הריבונות וגבולות הביטחון של ישראל. כ"כ הגיע הזמן ששופרות "פליטי מערכת הביטחון" (מסוגם של ברק, יעלון, פרדו, חלוץ ודומיהם) שכבר הוכיח לא אחת שהיא אינה חפה מטעויות ושגיאות, יחזרו להיות אזרחים מן המניין ויחדלו להיות שופרות מטעם עצמם או בשירות אחרים נגד המדינה ומוסדותיה.
בטרם עורכים בחירות, חייבים להשלים את חקירת אירועי 15 השנים האחרונות שהביאונו לאסון ה-7.10 ולהחליף את הפיקוד העליון של צה"ל על בסיס ממצאי החקירה ולקראת יישום האסטרטגיה החדשה שתאמץ ישראל לעצמה. הממשל הבא בארה"ב יהיה קריטי לאזור זה כשם שיהיה קריטי לארה"ב עצמה, ודומני שטוב יעשה נתניהו אם בהופעתו הקרובה לפני שני בתי הקונגרס, ירמוז בנושאים אלה ובשיחות סגורות יבהיר את הדברים.
העולם משתנה וישתנה עוד יותר במהלך העשור הנוכחי וכנראה גם בזה שאחריו
3. אם תמשיך ישראל "בשנת החורף" אליה גלשה בחמש עשרה השנים האחרונות, יהיה מצבה חמור אם לא גרוע מכך.
