איזבלה דודשוילי תבעה את משה גולין בבית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע לאחר שגזם שיחי פיקוס שצמחו פרא ופלשו לחצרו. לדבריה, בפיקוס הושקעו כספים, חום ואהבה ולאחר שנוסר נגרמו לה ולמשפחתה נזקים ועוגמת נפש. התובעת טענה שבעת האירוע, חודש דצמבר 2005, שיח הפיקוס היתמר לגובה של למעלה מ-4 מטר ולא הפריע לנתבע. כמו כן שהודיעה לו שתסיר ענפים שיפלשו לחצרו אלא שלא פנה בתלונה וניסר על דעת עצמו, ובאופן שרירותי, את הפיקוס.
בכתב ההגנה טען גולין שפנה תדירות לתובעת שתסיר צמחייה שפלשה לחצרו, אך בלא הועיל. "השיחים גדלו לגובה רב עד שלא היתה ברירה והיה צורך לגזום ענפים מהגזע". לדבריו, אחד הענפים שצמחו לתוך חצרו נפלו לשטח התובעת והוא התנצל ופינה אותו. כמו כן שפעל בהתאם לסעיף 51 לחוק המקרקעין ויש לדחות את התביעה. שני הצדדים צרפו תמונות.
בדיון בפני השופט יעקב פרסקי, סיפר שכנו של הנתבע שהתובעת הפקירה והזניחה את השיחים שגדלו לגובה רב, שחסם את האור והאוויר של השכנים, וגרמו ללכלוך ואבק. בפסק דין שניתן שלשום דחה השופט א התביעה וחייב את התובעת לשלם לנתבע 700 שקל הוצאות משפט. "צמיחת שיחי פיקוס לגובה של כ-10 מטר מעידה על הזנחה ולא על טיפול, שכן טיפול בשיחים אלו הינו גיזום תדיר ועיצוב בגובה אחיד בניגוד למראה המשתקף מהתמונות שהוגשו ולפיהם גדלו שיחי הפיקוס פרא בין חצרות הבתים. יש להעדיף את גרסת הנתבע ובפרט שדרש פעמים רבות מהתובעת לסלק את הענפים ולא נותר לו אלא לבצע את העבודה בעצמו, כפי שמאפשר לו חוק המקרקעין". השופט הוסיף שאין לקבל את הטענה שהגיזום גרם לתובעת נזק של אובדן הנאה, "התובעת אינה חיה על אי בודד. הנאתה משיחים אלו שגדלו פרא לגבהים אשר בדרך כלל רק עצים מגיעים אליהם, הינה על חשבון השכנים אשר נגרמים להם נזק מניעת אור, אוויר ולכלוך כתוצאה מהעלים הרבים של השיחים".
