נשיא בית המשפט העליון דחה בקשה למשפט חוזר שהגישו שניים שהורשעו. את הבקשה נימקו השניים בנימוק בלתי שגרתי: שופט בית המשפט המחוזי בנצרת - האשם ח'טיב, בפניו נדון כתב האישום, הינו קרוב משפחה של הצד שהותקף ושבגינו הוגש כתב האישום.
בבקשה למשפט חוזר, וכן בהחלטת הנשיא ברק, הובאו עיקרי הדברים:
משפחת חמודה מתגוררת בנצרת בשכנות לביתה של משפחת פאהום. ב-17 במאי 1997 הבחין השכן, מאזן פאהום, בילדים עומדים על גדר ביתו. הילדים הגיעו להשתתף במסיבת אירוסין שנערכה בבית משפחת חמודה. פאהום גירש את הילדים ואף היכה אחד מהם.
זמן קצר לאחר מכן הגיעו הנאשמים, סלימאן ואסמעיל בן חאלד חמודה לביתו של פאהום והיכו אותו. בניו של פאהום, שהגיעו למקום על מנת להגן על אביהם, זכו למטר של אבנים וזכוכיות. בתגובה לכך, כך על-פי כתב האישום, דקר אסמעיל בן חאלד חמודה את אחד מבניו של פאהום בבטנו. הקטטה נמשכה, ובמהלכה דקר סלימאן בן חאלד חמודה את אותו הבן גם בגבו. לאחר שנפל על הרצפה מדמם, המשיכו השניים לדקור אותו עם הסכינים שהיו בידיהם.
ביום 28.10.98 הוגשו נגד סלימאן ואסמעיל בן חאלד חמודה כתבי אישום בבית המשפט המחוזי בנצרת המייחסים להם עבירות של חבלה חמורה ותקיפה. ביום 16.5.99 הרשיע את השניים שופט בית המשפט המחוזי בנצרת האשם ח'טיב, בהתבסס על עדויותיהם של בני משפחת פאהום שנכחו בזירת האירוע וזיהו בוודאות את השניים כמבצעי העבירות.
בשלב הטיעונים לעונש החליט השופט ח'טיב לפסול עצמו, וזאת לאחר בקשה להקל בעונשי הנאשמים. השופט חיים גלפז אשר החליפו גזר על שניים חמישה עשר חודשי מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי, ופיצויים בסך כולל של 20,000 שקלים.
עו"ד ראפי מסאלחה בא כוחם של האחים חמודה הגיש ערעור על חומרת העונש לבית המשפט העליון. הערעור נדחה. ביום 7.4.00 הגיש בקשה למשפט חוזר ובמקביל בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד להחלטה בנדון.
הבקשה נומקה בשתי עילות: הראשונה - ראיות חדשות שעלו מאז קיום המשפט אשר הצביעו על קרוב משפחה של השניים כדוקרו של פאהום, ושהשניים כלל לא נכחו במקום; השניה - בשל היותו של השופט ח'טיב בעל קרבה לבני משפחת פאהום (אשת אחיו היא בת דוד של אביו של מאזן), וכי הוא מכיר את אבי המבקשים. לפיכך, הם טענו בבקשה, היה עליו להימנע מלדון כלל בעניינם. העובדה שפסל עצמו רק בשלב הכרעת הדין, הם מלינים, אינה מרפאת את הפגם שנוצר בשלב ההוכחות.
היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין שעיין בחומר הראיות ומסר חוות דעתו לבית המשפט, לא מצא לנכון להכיר בטענות. הראיות החדשות אשר הוצגו בפניו לא יצרו לדעתו כרסום גדול ומספיק בתשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט המחוזי. מה גם, קבע, שניתן היה להציגן כבר בערעור לעליון. אולם המערערים בחרו לערער רק על חומרת העונש. לגבי טענת אי הפסילה אמר היועץ המשפטי, כי היה על המבקשים להעלות את טענת הפסלות מיד עם היוודע העילה. כמו כן, הזיקה המפורטת לא מצדיקה לדעתו עילה לפסילת שופט. יתירה מזו, השופט ח'טיב פסל עצמו לאחר שנתקבלה בקשה להיטיב עם האחים חמודה.
השניים ערערו על החלטת היועץ המשפטי לממשלה בשל משך הזמן הארוך שחלף ממועד הגשת הבקשה ועד מתן תגובת היועץ המשפטי, ואופן הטיפול הלקוי בעניינם.
הנשיא ברק דחה את הערעור של האחים חמודה. סעיף 31א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 מתיר לנשיא בית משפט העליון להורות על קיום משפט חוזר בעניין פלילי שנפסק בו סופית, אם נתקיימו אחד מהתנאים הבאים:
1) בית המשפט פסק כי אחת מהראיות שהובאו באותו עניין, יסודה היה בשקר או זיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זו, היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון.
2) הוצגו עובדות או ראיות העשוית לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בדיון הראשון לשנות את תוצאת המשפט לטובת הנידון.
3) אדם אחר הורשע בביצוע אותו מעשה, ומהנסיבות שעלו באותו דיון עולה כי מי שהרושע בעבירה לראשונה בעבירה לא ביצע אותה.
4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין.
הנשיא ברק דחה כאמור את הבקשה למשפט חוזר. לדעתו, המערערים לא הוכיחו אף אחת מהעילות הנדרשות בחוק למשפט חוזר. משקלן הסגולי של הראיות החדשות הוא נמוך ביותר. לגישתו של ברק, את עילת פסילת השופט היה על האחים חמודה להעלות בדיון במחוזי, ולא להשתמש בה כנשק סודי למקרה של הרשעה. הטענה שנגרם עיוות דין אינה יכולה, בהעדר ביסוס חיצוני, להוות עילה למשפט חוזר.
יודגש, כי הנשיא ברק והיועץ המשפטי לממשלה לא מצאו לנכון למתוח ביקורת כנגד השופט ח'טיב, וזאת למרות התנהגותו - על שהמתין עד לשלב הכרעת הדין כדי לפסול עצמו.
מ"ח 5970/00 סלימאן חמודה נ' מדינת ישראל [טרם פורסם]
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
