התינוק נרצח, המשטרה פטורה מאחריות

האם שוטר שלא הצליח למנוע מאב לזרוק את תינוקו מהמרפסת התרשל בתפקידו? בית משפט השלום בחיפה פסק כי התשובה חיובית והורה למשטרה לשלם פיצויים בגין התרשלותה. בבית המשפט המחוזי נחלקו השופטים בסוגייה. דעת הרוב פטרה את המשטרה מאחריות וגם מתשלום הפיצויים.

מדובר בפרשה משנת 1999 כששני שוטרים נשלחו לטפל בתלונות שכנים על אירוע של אלימות במשפחה. בסופו של דבר, התדרדר האירוע למצב שבו האב, אסיר ברשיון, מוחמד חטיב, הוציא את בנו התינוק בן החודשיים מסלקל, רץ איתו למרפסת הבית, זרק אותו בידו האחת, בכוח רב, גבוה ובקשת, לכיוון החצר. התינוק הוטח מגובה רב אל עבר החצר הסלעית של השכנים. התינוק הובהל לבית החולים כשהוא סובל מחבלות קשות בראשו ולאחר כ-8 ימים נפח את נשמתו. חטיב נדון למאסר עולם על רצח תינוקו. האם זהבה אליקשווילי טענה כי הטיפול המשטרתי באירוע היה רשלני ותבעה פיצויים על נזקיה. תביעתה לבית משפט השלום בחיפה התקבלה ובית המשפט חייב את המדינה לשלם לאליקשווילי סך של 1,060,513 שקלים.

אך המדינה הגישה ערעור על ההחלטה, וזו בוטלה תוך מחלוקת קשה בין השופטים.שופטי הרוב - עודד גרשון ודיאנה סלע כתבו כי אין בסיס לקביעה כי הכוח שנשלח לאירוע לא היה מספיק בהיקפו וגם שללו טענה בדבר תפקוד לקוי של השוטרת. היא הובילה את האם הצידה, כתבו, "התריעה בפני השוטר על סימני האלימות שראתה ובודדה את האם מחטיב...התנהגותה של השוטרת, בכך שעמדה בצד עם האם והגנה עליה, היא התנהגות סבירה של שוטר הבא לחצוץ בין מי שצפויה לו סכנה לבין מי שעלול לפגוע בו".

השופט גרשון ציין בין היתר כי השוטר לא צריך היה לצפות את דרך ההתרחשות הנוראה של השלכת התינוק אל מותו "וכי מי יכול להעלות על דעתו אפשרות מפלצתית שכזו?" וגם לא היה צריך לצפות כלל את הנזק שנגרם לתינוק. "שהרי השוטרים לא ידעו כלל על דבר קיומו של התינוק בבית. וגם לו ידעו על קיומו בבית, לא היתה להם כל סיבה לחשוד כי חטיב צפוי לגרום לבנו התינוק נזק כלשהו. אפילו האם עצמה לא צפתה מעולם כי חטיב יפגע בדרך כלשהי בתינוק".

השופט הוסיף כי השוטר העיד על חששו לירות באב האוחז בתינוק ולפגוע בתוך כך בחפים מפשע. "האם היות התינוק עצמו בידי חטיב, היותו של ילד קטן נוסף לידו על המרפסת, היותה של האשה בחצר כשהשוטרת לידה, והיות השכנים הרבים במרפסות, כל אלה אינם מצדיקים את חששו של השוטר לפגוע בחפים מפשע?!". מדובר בחשש מוצדק, קבע השופט, כי אילו היה יורה ייתכן שהתינוק לא היה נפגע מירי אבל עלול היה להפגע מהנפילה. במיוחד לאור העובדה שחטיב החזיק בתינוק ונופף בו למעלה. "אדרבא ואדרבא: ניסיון החיים, השכל הישר ושורת ההגיון מלמדים כי ההסתברות לכך שירי של השוטר, לו היה מתבצע, היה גורם לכך שהתינוק יפגע, בין אם מן הירי ובין אם מנפילה אפשרית, גבוהה הרבה יותר מן ההסתברות שאדם המסוכסך עם בת זוגו ישליך את תינוקו בן החודשיים אל מותו בהתרסקות על חצר סלעית".

מנגד, השופט בדעת המיעוט יגאל גריל סבר כי המשטרה אכן התרשלה בהתנהלותה מול האירוע. השוטרת לדבריו לא הכירה את נוהלי המשטרה כעולה מעדותה וגם לא הוכח האם עברה הכשרה לקראת הצטרפותה לעבודה זו הן מבחינת הטיפול באירועים, ובמיוחד באירועים חריגים, לרבות דרכי התמודדות במצבי מצוקה ולחץ ושימוש בכוח במידת הצורך. התוצאה היתה שהשוטר נאלץ להתמודד למעשה בעצמו, וללא כל סיוע, מול עבריין אלים כשנוכחותה של השוטרת בזירת האירוע היתה פסיבית וחסרת אונים". הוא ציין את עדותו של השוטר על תפקוד השוטרת: "...כל הזמן בכתה לי שם... היא בכלל לא תיפקדה. וגם אני בקטע מסויים התחלתי לקרוא לקצין שלי בלי מכשיר קשר...".

השופט גריל ציין כי "אין בכל האמור לעיל משום ביקורת אישית לא באשר להתנהלותה של השוטרת ולא באשר להתנהלותו של השוטר, אשר אכן נקלעו לסיטואציה נוראית ומזעזעת. הביקורת היא על כך שלצורך טיפול במקרה של אלימות במשפחה נשלח כח משטרתי שלא היה מיומן דיו להתמודד עם עבריין אלים, במיוחד נוכח העובדה שהשוטרת לא היתה מסוגלת לתפקד בסיטואציה שנוצרה. משטרת ישראל חייבת היתה לקחת בחשבון שאירוע של אלימות במשפחה עלול להסלים על נקלה ולצאת מכלל שליטה, ומכאן שהיה על משטרת ישראל לוודא שהצוות שיגיע לטיפול במקרה אלימות מסוג זה יהא מיומן למטרה זו במידה מספקת".

על טענת המדינה לפיה הטענות כלפי השוטרים הם בבחינת "חכמה לאחר מעשה" קבע גריל כי "האפשרות להסלמתו של מקרה אלימות במשפחה או אלימות מכל סוג אחר, מצויה במסגרת חובת הציפיות של משטרת ישראל". אשר להתנהלותו של השוטר, "מחדלו מתבטא בכך שלא ראה לנכון לכבול ולאזוק את חטיב ולהרחיקו מן הזירה, וזאת כבר בפעם הראשונה שהלה דחף אותו וניסה להגיע לאם. השוטרים חייבים היו לצפות שהתנהגותו האלימה של חטיב עלולה להביא לפגיעה במי מן האנשים שבזירת העבירה, כמו, למשל באם שבה כבר פגע, ושעליה כעס על שהיא 'מסבכת' אותו. העובדה שמי שהיה הקרבן בסופו של דבר הוא התינוק האומלל אין בה כדי לשנות את התוצאה, הואיל והיה על השוטרים לקחת בחשבון אפשרות שהאלימות של חטיב עלולה גם לפגוע בכל מאן דהוא המצוי בזירה".

כאמור, גריל נותר בדעת מיעוט, בית המשפט קיבל את ערעור המדינה וביטל את פסק הדין המחייב אותה בפיצויים לאם השכולה. השופטים קבעו כי האם אינה מחוייבת בהוצאות המשפט.