|
המדינה אחראית [צילום: AP]
|
|
|
|
|
בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן חייב (יום ה', 3.7.08) את המדינה לשלם הוצאות משפט לאב שבשל שביתת פקידת הסעד נמנע ממנו לראות את בנו. השופט קבע כי המדינה מחוייבת לתת שירותים לאזרחים והיא נושאת באחריות למצב שבו אדם אינו מקבל את השירות המגיע לו.
מדובר בפרשה שבה פקידת סעד הייתה אמורה להסדיר מפגשים בין אב לבנו. האב לא ראה את בנו מאז נולד, כשנה, והאם לא שיתפה פעולה. לפיכך הסדרת המפגשים הייתה נתונה בידי פקידת הסעד לסדרי דין.
ביוני 2008 הוזמנה פקידת הסעד לסדרי דין פתח תקוה לבית המשפט כדי לפעול להסדרת המפגשים, אלא שאז פרץ סכסוך עבודה בין איגוד העובדים הסוציאליים לבין הממשלה על תנאי עבודתם וכל המשתמע על כך. "מדובר במאבק הכולל דרישה להוספת כוח אדם כדי לשרת את ציבור הנזקקים ובין היתר את בתי המשפט". בשל השביתה נטל בית המשפט על עצמו את תפקיד "מארגן המפגש" בין האב לבנו.
למרות שהוזמנה כדין, פקידת הסעד לא התייצבה לדיון. בית המשפט שקל להעמידה לדין על בזיון בית המשפט אך היא טענה כי פנתה לאיגוד העובדים הסוציאלים לקבל אישור לטפל בעניין בעיקר על-רקע "חלוף זמן ארוך מאז שהאב ראה את הקטין". אך תשובת האיגוד הייתה שלילית בנימוק ש"לא מדובר בסכנת חיים".
בהחלטה הביע השופט תמיהה על תגובת האיגוד "הרי קשר בין אב לבין קטין הינו דיני נפשות, 'סכנת החיים' משתמעת מכך שתסכול הורה שנמנע ממנו לראות את בנו יכול לגלוש לאפיקים אחרים".
השופט גם התייחס לסוגיית המאבק של עובדי ציבור למען שיפור בתנאי עבודתם וקבע כי אין בו כדי להצדיק הפרת צו בית משפט "אלא אם כן המאבק כולל Civil Disobedience דהיינו המחשת צידקת המאבק נעשה בהבנה מלאה שאי ציות לחוק (כולל צו בית המשפט חוקי) על העובד לשאת בתוצאות". הכלל לדבריו, במאבקים על זכויות אזרח או שיפור תנאי עבודה הוא שמירה על החוק או "הפרת החוק עם נכונות לשאת בתוצאות (עונשים וכו') בצורה מכובדת ובדרכי שלום".
לפיכך, "אם העובדים הסוציאליים מאמינים בצדקת דרכם ומאבקם עליהם לשאת בתוצאות". במקרה זה הייתה לדבריו דרך נוספת למנוע מפקידת הסעד להפר את החוק וזאת על-ידי התייצבות לדיון אך המנעות משיתוף פעולה שכן "אין בסמכות בית המשפט לכפות על אדם פלוני לעבוד ולעבוד טוב".
עם זאת השופט קבע כי אין "להשית על גבה של פקידת סעד תוצאת מדיניות כושלת של המדינה בהעסקת העובדים הסוציאליים והספקת שירות הולם לבית המשפט".הצו המקורי, לדבריו, "מופנה למדינה והיה על המדינה לקיים את חובתה בעניין, המדינה נכשלה בכך שלא דאגה להספקת הכלים המתאימים לבית המשפט. אי לכך התובע הוא זה שסובל בהעדר הסדרי ראיה עם בנו הקטין. נוכח המאבק של העובדים הסוציאליים חובת המדינה לספק את השירותים הנדרשים על-ידי הציבור ובמקרה דנן בית המשפט. האחריות היא של המדינה, למעשה המדינה היא זו שצריכה לציית לצו בית המשפט ולא פקידת הסעד. המסקנה מגובה ע"י עמדת היועמ"ש בתגובתו להחלטת בית המשפט בקבלת הסבר בעניינו".
כאמור, בית המשפט חייב את המדינה לשלם לאב הוצאות משפט בסכום של 3,500 שקלים.