הצרפתים לא רוצים לעבוד יותר שעות

הצרפתים מתקשים להיפרד משבוע עבודה של 35 ימים. כך מתברר לאחר שממשלת צרפת העבירה חוק חדש המאפשר לחברות להאריך את שבוע העבודה, שלפי הגדרת שר העבודה הצרפתי הפך ל"סד" המכביד על המשק. החוק, שנכנס לתוקף זמן קצר לפני שחזרו הצרפתים מחופשת הקיץ הארוכה שלהם, נתקל בהתנגדות, הן של העובדים והן של החברות שלמענן נחקק, ונראה שלא יעזור לנשיא ניקולא סרקוזי, כפי שקיווה, לחדש את הצמיחה הכלכלית.

החוק, שעורר בשעתו את לעגן אך גם את קנאתן של מדינות אחרות, היה בגדר מבחן לא רק לצרפת. כלכלנים במדינות רבות תהו: האם זהו עתידה של העבודה בעולם המפותח? במדינות העשירות עבדו השכירים בעשור החולף יותר ויותר. למעשה, אפילו הצרפתי עובד כיום 41 שעות בממוצע בשבוע, על אף חוק 35 השעות, וזאת הודות לשעות הנוספות שמותר לו לעבוד ולעבודתם של איכרים ועצמאים שאינה כפופה להגבלת שבוע העבודה.

החוק החדש אומנם מתיר לחברות לשאת ולתת על הסכמים עם העובדים על הארכת שבוע העבודה, אך רק חברות מעטות צפויות לעשות זאת, בין השאר משום שהצרפתים אינם נוטים לחזור לתלאות ההתמקחות עם האיגודים המקצועיים, אומרים כלכלנים ואנשי עסקים. ואקלים כלכלי קשוח - אינו מועיל בימים אלה.

החוק החדש הוא הבולט בסדרה של רפורמות כלכליות שהבטיח סרקוזי השמרן. תגובת העובדים והמעסיקים תהיה הברומטר של יכולתו של סרקוזי להרחיק לכת בלי לגרום לשובן של המחאות וההפגנות שליוו ניסיונות קודמים לרפורמות.

צרפת החלה את הניסוי שלה בקיצור שבוע העבודה ב-1998. הרעיון היה שעקב קיצור השבוע ביום, ייאלצו מעסיקים לשכור יותר עובדים, ויסייעו להפחית בכך את שיעור האבטלה הכרוני של 10%. הצעד משך תשומת לב ניכרת בחו"ל. הקנאה בעובדים הצרפתים בשל הגידול בזמנם הפנוי לוותה בלעג ל"צרפתי העצל" (למרות הסטריאוטיפ הזה, פריון העובדה של הפועל הצרפתי הוא אחד הגבוהים בעולם). אבל היו שהלכו בעקבות צרפת. בלגיה, למשל, קיצרה את שבוע העבודה שלה ל-38 שעות בשנת 2003.

התוצאה הכוללת: אפס

דוח סטטיסטי שנערך בצרפת מעריך כי בשנים 2002-1998 נוצרו בצרפת 350,000 משרות חדשות בזכות הנהגת שבוע עבודה של 35 יום. אבל מכוני המחקר הצרפתיים מציינים כי בשנים שלאחר מכן הואט מאד קצב יצירת מקומות העבודה, ובכל העשור שחלף הייתה התוצאה אפס.

רפורמה בשבוע העבודה הייתה אחת ההתחייבויות העיקריות של סרקוזי במסע הבחירות לנשיאות בשנה שעברה. מתברר כי השבוע המקוצר היה משגה כלכלי שלא יצר משרות כפי שהיה אמור לעשות.

ביולי 2008 אישר הפרלמנט את החוק החדש, והוא נכנס לתוקף באמצע אוגוסט, ממש לפני שובם של המוני הצרפתים מהחופשה הגדולה. כלכלנים אומרים כי אי-נטיית המעסיקים להשתמש בחוק החדש פירושה שהשפעתו על המשק תהיה מינימלית. להערכתם, תתרום כל חבילת הצעדים הכלכליים של סרקוזי, לרבות חוק הארכת שבוע העבודה, כ-0.3% לצמיחה הכלכלית בשנה הבאה. יש הטוענים כי עיתוי הרפורמה היה שגוי. כלכלת צרפת מתקרבת למיתון. לפי אומדן זמני, ירדה הצמיחה ברבעון השני של השנה ב-0.3%, והחברות זקוקות כעת פחות מתמיד לתוספת שעות עבודה. גם אנשי עסקים שהתנגדו לשבוע של 35 שעות אומרים כעת כי אינם מתכננים לעשות שימוש בחוק החדש.

הצרפתי עובד בפועל יותר מהבריטי והגרמני

לפי חוקי העבודה הסבוכים שנחקקו בשנים 1999-1998, שבוע העבודה החוקי קוצר מ-39 שעות ל-35, בלי הפחתה מקבילה בשכר. עבודת השעות הנוספות הוגבלה ל-130 שעות לשנה. עובדי צווארון לבן שלוח הזמנים של עבודתם אינו מאפשר יישום של יום עבודה של שבע שעות, קיבלו בתמורה עוד שבועיים חופשה שנתית, כך שבממוצע מסתכם גם שבוע העבודה שלהם ב-35 שעות.

נתונים סטטיסטיים מלמדים כי למעשה, הצרפתי עובד 41 שעות בממוצע לשבוע. מספר זה גבוה מאשר בבריטניה ובגרמניה, ואינו רחוק ממספר השעות שעובד האמריקני, 41.7 שעות לפי נתוני 2006.

החוק החדש שומר על המגבלה החוקית על מספר שעות העבודה השבועיות אך מתיר לחברות לשאת ולתת עם העובדים על חריגים. הוא גם מאפשר לחברות להגדיל את מספר המכסימלי של ימי העובדה של עובדי צווארון לבן מ-218 בשנה כיום ל-235. השינויים נועדו לממש את סיסמת מסע הבחירות של סרקוזי: "לעבוד יותר כדי להרוויח יותר". סרקוזי נמנע מלהבטיח לבטל כליל את חוק 35 השעות, בגלל הפופולריות הרבה שלו בקרב העובדים.

למרות שכוח הקנייה של הצרפתים הוא המקור דאגתם העיקרי, לפי סקרי דעת הקהל, רק 25% מהם רוצים לעבוד יותר כדי להרוויח יותר. ההנהלות של החברות הגדולות בצרפת אינן נוטות לפתוח מחדש את הסוגיה של שבוע העבודה.