בבחירות האזוריות בישראל מצביעים מעט אנשים ביחס לבחירות הארציות. מיעוט מצביעים בבחירות אלו הוא תופעה נפוצה בעולם, אולם בישראל הפער בין אחוז המצביעים בבחירות המוניציפליות ובין אחוז המצביעים בבחירות הארציות בישראל נחשב גבוה ביחס לארצות אחרות.
פרופ' סילוויה ביז'אווי, מומחית לבחירות ולדפוסי הצבעה, מהמסלול האקדמי המכללה למינהל מצביעה על תחלואי שיטת הבחירות המוניציפאלית, ומציעה פתרון: בחירות לאומיות אזוריות.
את הסיבות המרכזיות למיעוט עניין האזרחים בבחירות המוניציפליות היא מחלקת לשלושה:
- האחת, המערכת הפוליטית בישראל מעוגנת סביב נושא הביטחון, ולכן המישור המקומי נתפס כפחות רלוונטי לכאורה, וזאת למרות שהוא המישור העוסק בתחומי היום-יום החשובים לאזרח.
- שנית, הרשויות המקומיות נתפסות כלא מממשות את רצון הבוחרים האמיתי. תחושת האזרח הפשוט הינה שהתחום המוניציפלי הוא לא רלוונטי אליו וכי אין זה משנה בפועל מי ייבחר בבחירות המקומיות.
- שלישית, הרשויות המקומיות נתפסות כזרוע של הממשלה וכעושות-דברה המוחלטות, ולא כביטוי של רצון האזרח. תפישה זו הינה תפישה מוטעית, כמובן, שכן לבחירות המוניציפליות ישנן השפעה מרכזית על חיי האזרח בתחומי איכות הסביבה, חינוך ועוד.
לדברי פרופ' ביז'אווי, הדרך הטובה ביותר להעלות את חשיבות הנושאים המקומיים - איכות הסביבה, חינוך, תגבור פריפרייה ושימור אופי הקהילה - הינה דווקא "להעלות" את הנושאים הללו בבחירות הארציות. העלאה זו צריכה להתבצע באמצעות בחירת רשימות מקומיות בבחירות הארציות, כלומר בחירה גם במפלגות הארציות וגם במועמדים אזוריים כמו בבחירות אזוריות. כך ייבחרו מועמדים שייצגו את אינטרס האזור שלהם ויהיו מחויבים לו (בהנחה שירצו להיבחר שוב). לפתע יישמע קולה של הפריפריה בשלטון הארצי, יועלו נושאי איכות הסביבה לראש סדר היום הציבורי, ופעולות בנושאים מוניציפליים יהוו קרש קפיצה לפוליטיקה הארצית, ובכך ימשכו אנשים איכותיים.
עוד הוסיפה כי בחירות אזוריות יוכלו להשפיע גם על תופעת הצנחת "כוכבים" מהצבא ומחוץ למערכת הפוליטית, תופעה הגורמת למיליטריזציה של החברה הישראלית, בכך שיצרו למעשה מסלול מרכזי לצמיחה בפוליטיקה עד לפעילות במישור הארצי. על-מנת להיבחר בבחירות הארציות כנציג אזור, ייאלץ המועמד או תיאלץ הרשימה לפעול באזור הבחירה שלה, קרי: להיבחר בבחירות המוניציפליות ולהשפיע על אזור הבחירה. רק כשיהיה הציבור מרוצה מפועלה של הרשימה או המועמד באזור, היא תבחר בהם במישור הארצי כנציגיה.
בחירות אזוריות אינן זרות למערכת הדמוקרטית. בחירות כאלה נהוגות בארה"ב ובמדינות רבות ברחבי העולם. גם בארץ נערכו בחירות אזוריות בשנת 1925 אולם את מקומן תפסה שיטת הבחירות הארצית. שיטת הבחירות הארצית התאימה לזמנה, זמן בו הישוב מנה עשרות אלפים בודדים של בוחרים. כיום, כאשר פנקס הבוחרים יכול למנות מעל שבעה מיליון בוחרים, וכאשר ישנו פער תרבותי וחברתי בין הבוחרים אשר חופף לפער הגיאוגרפי, נכון לטענת פרופ' ביז'אווי לחזור לבחירות אזוריות כקדם.
בסיכומו של דבר, הטענה האקדמית גורסת כי בחירות אזוריות יכולות לשנות את דפוסי ההצבעה בבחירות המוניציפליות ולשקף בצורה טובה יותר את רצון הבוחר, שכן הוא יידע שהנבחרים במוניציפלי היום הם המתמודדים לארצי מחר. כך למשל, יוכל להשתנות המצב הישראלי בו רק 10.2% מהמתמודדים הינן נשים (ברשימות עצמאיות לרוב) לעומת כ-20% ברחבי העולם. אומנם גם היום ניתן לראות כי הרשימות בבחירות המוניציפליות מבטאות היטב את השינוי החברתי (למשל קיימות רשימות המעצימות נשים, רשימות החורתות על דגלן את איכות הסביבה ורשימות יהודים-ערבים) אולם במצב כיום, בו אין לכוח המקומי דרך מרכזית להגיע להיות כוח ארצי, תחת להעצים את הכוח המקומי הפריפריאלי והאחר, הבחירות המוניציפליות ממקמות את הכוח המקומי בעמדות נחשבות פחות, משתיקות אוכלוסיות שלמות ומנציחות פערים. בחירות משולבות כלליות ואזוריות במישור הארצי ומוניציפליות במישור המקומי זו התשובה האקדמית.
