פרג' אבו עראר, הגיש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בעיר שדחה את בקשתו להארכת מועד להישפט. בית משפט קמא פסק שבעצם תשלום הדוח יש משום הודאה באשמה ולא הייתה הצדקה לשיהוי בהגשת הבקשה.
בכתב הערעור טען המערער שבית משפט קמא שגה כשלא נתן לו את יומו בבית המשפט. "הדוח שולם על-ידי המזכירה, שנוהגת באופן שגרתי לשלם דוחות תשלום ועובד אחר הוא שביצע את העבירה נשוא הדוח".
המדינה השיבה כי האיחור בהגשת הבקשה אינו מצדיק את קבלת הערעור. כמו-כן שטענתו של המערער הינה כללית ובלתי מפורטת ולא ניתן להתבסס עליה ולהיעתר לבקשה. "לא נפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא ויש לדחות את הערעור".
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר בהעדר הצדדים, דחתה השופטת רחל ברקאי את הערעור וקבעה שלא נפלה שגגה בהחלטתו של בית משפט קמא. "תצהיר העובד הטוען שהוא שעשה שימוש ברכב ביום ביצוע העבירה, הינו על פניו תצהיר שקרי שכן במועד הרלוונטי לביצוע העבירה לא עבד העובד בחברה וזאת כנלמד מתלוש השכר של אותו עובד שהתחיל לעבוד בחברה לאחר ביצוע העבירה. יש בכך כדי להצביע על חוסר אמינות הבקשה ולדחותה על הסף".
השופטת הוסיפה שלא ברור כיצד גילה המערער שעובד אחר עשה כביכול שימוש ברכב ביום ביצוע העבירה, כשאין תיעוד של יומני עבודתה של החברה או יומני עבודה של הרכב. "הטענות נטענו באופן כללי, באופן שלא ניתן לתת בהן כל אמון. המערער כבעלים של הרכב, אינו יכול להסתתר תחת הטענה כי מזכירתו שילמה את הדוח וכי לא ידעה על כך. חזקה כי הוא אחראי למעשי מזכירתו וכי זו לא תשלם דוח תנועה מבלי לקבל את אישורו של הבעלים של הרכב, הוא המערער. מכל הטעמים לעיל, נכון עשה בית משפט קמא שדחה את בקשתו ולא נותר לי אלא לדחות את הערעור".
