|
|
[צילום: מסעדת Okinawa בתל אביב]
|
|
|
|
|
בית קפה שכונתי הוא עניין שבשיגרה (לפחות לתל אביביים שבינינו). לרוב מדובר במקום קטן, בו המלצריות מכירות אותך, הברמן יודע איך אתה אוהב את הקפה שלך ולפעמים אתה אפילו זוכה להיכנס לתפריט עם סלט או קינוח הקרוי על שמך - אין כבוד גדול מזה.
אולם סושייה שכונתית זה כבר עסק הרבה פחות שכיח ו'אוקינאווה' אשר שוכנת באם-כל-השכונות - נווה צדק - היא אחת כזאת בדיוק.
מדובר בסושייה קטנה ונעימה ולה בר בו אפשר לצפות בסושי-מאסטר טום (נגיע אליו בהמשך) מפליא לגלגל, או לבחור לשבת בכסאות המשקיפים אל הרחוב ואל הז'אז'ו-בר השכן, שמפרגן מהמוזיקה האיכותית שלו. מפאת החורף המבושש לבוא, עדיין אפשר גם לשבת בחוץ באוירת הרחוב הנעימה להפליא שנווה צדק מצטיינת בה.
הגענו בערב והתיישבנו על הבר הפנימי, משקיפים על המבחר האלכוהולי המכובד ועל טום. מתוך תפריט הקוקטיילים שהמקום מצטיין בהם בחרנו לפתוח במוחיטו אסייתי (32 שקל) שהיה מצוין ובקוקטייל היום - מרטיני אשכוליות אדומות (34 שקל) שהצטיין במיוחד. איתם הגיעה קערה ובה חמוצים אסייתים חביבים.
מפאת צמחונות זמנית שנכפתה על מחציתנו, התפצלנו בשלב הראשונות - ז'רדיני ביקש גיוזה (27 שקל) - 3 כיסונים שמנמנים במילוי ירקות, עוף ובקר, אותם אפשר לבקש מטוגנים או מאודים. נאמן לעורקיו, הוא הלך על מטוגן. אני הייתי בגעגועים למרק וביקשתי אגאדשי טופו (26 שקל).
הגיוזות היו מצוינות והוגשו עם פנכה ובה ספק מטבל ספק צ'אטני שמצא חן בעינינו מאוד, אך כשלנו מלפענחו. בירור קצר הניב את התשובה - תאנים! איזה שינוי מרענן מהצ'ילי המתוק המאוס. אגאדאשי טופו היא לא מנה מורכבת במיוחד ובכל זאת שמחתי לגלות שנעשתה כמו שצריך - עם שפע של קוביות טופו ופטריות שיטאקי בשרניות.
גם בהמשך התפצלו דרכינו - ז'רדיני היה רעב לבשר ונהם משהו אודות הסושיות שאני כופה עליו בזמן האחרון וכך תר לו אחר מנה יותר בשרית בתפריט - נודלס עוף צרוב עם ירקות (39 שקל). אני גרגרתי בהנאה מול תפריט הסושי המסקרן ותוך התייעצות עם המלצרית שלנו הזמנתי את הכבודה הבאה: רול און רול (38 שקל), סוקו צלופח (39 שקל), אוקינאווה דרים (46 שקל), קולקציית סשימי (61 שקל), טוביקו רול (35 שקל) ו... אוקי מאקי (33 שקל). ייאמר להגנתי שהאחרון הוגש לי ללא שביקשתי, אולי נראיתי להם חיוורת. בכל מקרה, לא התווכחתי. המשכנו עם בקבוק של סן ברנרדוס חיטה המעולה (29 ₪) וחיכינו בציפייה לבאות.
הנודלס היו מצוינים ושימחו את ז'רדיני עד מאוד אך ההפתעה הגיעה מחזית הסושי, ורבותיי, מדובר בהבלחת סושי בהחלט לא שגרתית, עם כמה יציאות מקוריות:
רול און רול, למשל, הוא התשובה לכל טרנד הסושי המטוגן שהחל פושה במחוזותינו ושאני מתנגדת לו נמרצות - הטריק פה הוא פרוסות של סלמון שחובקות את האצה ויחד מושלכות לשמן הרותח, ורק אז עוטפות רול שמכיל אבוקדו ואספרגוס. התוצאה המתקבלת פריכה להפליא אך כמעט ולא שמנונית. האספרגוס מצידו מקנה לכל זה קריספיות ורעננות, והכל ביחד חובר לרול טעים להפליא.
גם האוקינאווה דרים הוא יציאה מקורית - רול במילוי סורימי או בשר סרטנים (בהתאם לסידור שלכם עם אלוהים) ואבוקדו, כשכל חתיכה עטופה בדג אחד - שרימפס, ילוטייל, דניס וטונה - רול משובח ומקורי, זה בטוח. קולקציית הסשימי אף היא עונה על התאווה לדגים, כשבמקום סשימי חד-דגי שלרוב מקבלים - זוכה באוקינאווה הגרגרן הסקרן בארבעה נתחים (מכובדים בגודלם!) מארבעה דגים שונים. טוביקו רול (שמככב בתמונה) הוא מהרולים הפופולריים של המקום ולא בכדי, העושה שימוש בסלמון לדורותיו - סלמון, סלמון סקין וביצי סלמון כתמתמות ומתפצחות. משובח. אפילו האוקי מאקי דניס שהגיע אחרון לקינוח - 2 שיפודים מאותו ז'אנר הסושי המטוגן דלעיל, צלח את משוכת השמנוניות והיה פריך וטעים וטוב.
על הסושי מופקד טום, סושי-מאסטר (דובר עברית!) שבהחלט יודע את מלאכתו ואף קנה לו מעריצים בקרב הלקוחות הקבועים. טום מכיר אותם ואת שגיונות הסושי שלהם, ואת מה שהוא לא יודע, יודע הצוות. בעודנו מתרווחים ומשחררים כפתור בחגורה נכנסה אישה מהודרת וביקשה שיכינו לה רול סלמון "בלי הסלמון סקין, נכון?" השלימה אותה רותם, אחראית המשמרת השולטת בכל, והיא הנהנה וחייכה.
אני ישבתי ותמהתי לי הכיצד נעלמה מעיניי פנינת-הסושי הזאת ופטרתי את עצמי בתואנה שאיני תל אביבית. לו הייתי, לא משנה היכן הייתי מתגוררת, זו ללא ספק הייתה הסושייה השכונתית שלי.
