|
במקום לכבות עימו שריפות, שטפו בעזרתו מכוניות [צילום אילוסטרציה: דו"צ]
|
|
|
|
|
|
יונה מויאל, תבע את עיריית קריית מלאכי, בבית המשפט לתביעות קטנות בקריית גת בטענה שחייבה אותו לשלם תשלומים לא לו. לדבריו, הוא מחויב בגין צריכת מים משותפת לדיירי הבניין ללא סיבה. "לא ייתכן שיש צריכת מים משותפת, מאחר שאין לבניין גינה הטעונה השקייה ולא נעשה שימוש אחר במים בצריכה משותפת. "החיוב של העירייה, ביחס לצריכת מים משותפת, מקורו בטעות של השעון".
בכתב ההגנה הסבירה העירייה שהעניין מאוד פשוט. "בכל קומה בבניין יש צינור לכיבוי אש וחלק מהדיירים משתמשים במים המשותפים לצורך שטיפה". העירייה ביקשה לדחות את התביעה בהעדר עילה.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, דחה השופט אלון אינפלד את התביעה, וחייב את מויאל לשלם לעירייה 1,200 שקל הוצאות משפט בתוך 30 יום. הסכום הגבוה שנגזר על מויאל, לקח בחשבון את העובדה שנתקיימו בתיק שלושה דיונים ומויאל סירב, בישיבה הקודמת, לקבל את המלצת בית המשפט למחוק את התביעה ובית המשפט התייחס אליו כמי, שבסירובו הלא מוצדק, "גרר את נציג העירייה לישיבה נוספת".
בפסק הדין נקבע שמויאל לא הוכיח ששעון המים אינו תקין. "להיפך, התקנת השעון החדש, לא שינתה את המצב לפיו מתגלה שיש צריכה משותפת. בנסיבות אלה, כאשר אין חולק על כך שהשעון מצביע על כך שיש צריכה משותפת, על התובע הנטל להראות כי מדובר בקריאה שגויה. אין די בסברה לפיה אין מי שעושה שימוש בצינור המים המשותפים. מכאן, שאין עילת תביעה כלפי העירייה, שכן חזקה על השעון שהוא משקף צריכה והחזקה לא נסתרה. דומה כי על התובע לחפש דליפה באחד הצינורות בבית או משתמשים סמויים במים המשותפים, במקום לבוא בטענות לעירייה".