קפה קדוש ושיעור בקולנוע <br>

קומה שלישית בבניין אפור, שעות הצהריים עוברות בנחת. על ספסל עץ חורק במסדרון עמוס בעציצים אקזוטיים יושבים סטודנטים לקולנוע ודנים ביצירותיהם של אמנים דגולים. חלקם מפוררים שאריות בורקס על הריצפה, אחרים מלחכים פינכה והרוב מדלגים על המזון וניזונים ממשמע קולם הערב.

בדרך כלל אין הסכמה גורפת כאשר דנים בסרט זה או אחר, תמיד יצקצק בלשונו המלומד שיבקר את העבודה או ימצא בה מורכבות גאונית שבעקיפין תטפח על שכמו שלו. כך קרה שנקלעתי לדיון בקולנוע האיטלקי בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה - תשבוחות בדבר ההומניזם שחוצה את הבד, השחקנים שמצליחים לרגש וידו המיומנת של הצלם שמנציח את המציאות באופן כה פיוטי.

לתוך השיחה על הניאו-ריאליזם האיטלקי השתרבבו גם דיונים בדבר מאפים, כריכים ואורז מלא עם עדשים שישב במקפיא שלושה חודשים. סירבתי בנימוס לטעום משלל קופסאות הפלסטיק והודעתי בחגיגיות שהיום בערב צפוייה לי ארוחה ב'קפה קדוש' המחודש במרכז העיר.

להפתעתי הרבה, הנהונים של הסכמה חלפו בין הקולנוענים, נראה כי אין עוררין בנוגע לתווית האיכות שדבקה במקום. בתור ילד ירושלמי זב חוטם אני זוכר את ריח המאפים והקפה בהמתנה הארוכה בתחנת האוטובוס, את הפנסיונרים היקיים, יושבי הקרנות, דנים אולי באותן יצירות ישנות שלא נס ליחם. בשעות בהן המתנתי בתחנה הרהרתי בעתידי, צפיתי בעוברים ושבים וחלמתי על סרטים.

כעת, בחלוף עשוריים, כנראה בקפה קדוש יש הרבה יותר מאשר גישה אלחוטית לפייסבוק ואוכל איכותי עבור סטודנטים לקולנוע שמבטלים במחי יד יצירות מופת איטלקיות. אני מחליט לוותר על השיעור האחרון כדי להקדים את המפגש עם פרל'ה המתוקה בקפה קדוש.

תאורה חמימה ודלפק עמוס כל-טוב קיבלו את פנינו. המקום מעוצב בפשטות ובניקיון אירופאי של בית חם וההשקעה בפרטים ניכרת. התקלפנו לאיטנו משכבות החימום שעל גופנו, הצצנו בתפריט המעוצב בקפידה ופתחנו בטעימה של סלט ניוקי חם (52 שקל) - בצקניות נימוחות שנצרבו קלות לצד עלי חסה טריים, גרגירי רימון וגבינה כחולה - פרל'ה התאהבה ואני ליקקתי אצבעות. המשכנו בלביבות סלק על קרם גבינות (36 שקל) שהיו אוריריות ובעלות טעם ומרקם עשיר. רוטב היוגורט הוסיף חמצמצות קלה ומדוייקת.

בין לבין טעמנו רביולי בטטה עם קרם פרש (49 שקל) שהגיע מטוגן בליווי רוטב צ'ילי מתוק - מפתיע לגלות שגם למנה כ"כ מדוייקת ומושקעת אפשר להוסיף שלולית של הרוטב התעשייתי ולצאת מזה בכבוד. ואפשר לחשוב שזו מנה עם קריצה, מחווה עממית ומחאה שקטה על השתלטותו של הנוזל הצמיגי על כל פיסת בצק מטוגן.

בעודנו משלבים בין הטעמים שלפנינו, הספיקו להגיע הברוסקטות המפנקות, שלא לשווא ניתן להן שמן. על לחם קלוי בגריל הופיעו שלל וריאציות: ברוסקטה של פעם (26 שקל) - גבינת פטה עם פלפלים קלויים ופסטו מקומי, ברוסקטה סלמון (32 שקל) - עגבניות צלויות בגריל, סלמון מעושן ובצל סגול וברוסקטה פטריות (26 שקל) - עם גבינת עיזים וטפנד זיתים. כולן היו נפלאות, מקושטות בנבטים צעירים, מוקפדות ומשוחות היטב בשמן זית איכותי. הברוסקטות זכו למכת חום והוגשו בטמפרטורה שגרמה לכל הרכיבים להתלכד. תענוג.

הפתעה נוספת מגזרת פינוקי קדוש הייתה מנת הפטריות הממולאות בגבינות עזים, פסטו וצנוברים (34 שקל) שללא ספק הדגישה שהפינוק הוא עניין שבשגרה.

ואם כבר בשגרת פינוק עסקינן, שירותן של המלצריות התהדר גם הוא בתואר זה. לאורך כל הארוחה הוגשו לנו כוסות חדשות ומלאות, מפיות נקיות, הסכו"ם הוחלף, וכולן דאגו לשביעות רצוננו המלאה בחן מעורר הערכה.

סדרת מנות הפתיחה כמו הייתה המשך ישיר לשיעור הקולנוע ממנו הגעתי, שעסק באיטליה ובדרכים לריגוש הקהל. התחלנו להתמלא, אך לא יכולנו לוותר על טעימה מהפסטות הטריות שנעשות במקום. רביולי חציל קלוי וגבינת עיזים ברוטב שמנת עם קרם פרש קשקבל ופרמזן (49 שקל) ורביולי תרד, ריקוטה ופיסטוקים עם עגבניות לחות, שמן זית, עגבניות מיובשות ופרמזן (49 שקל). הבצק היה עשוי במידה הנכונה, המילוי עשיר והרוטב של רביולי החציל של פרל'ה היה כ"כ קטיפתי שלא יכולתי שלא לטבול בו את רביולי התרד שלי.

במהלך סבב הטעימות, הדיון בניאו-ריאליזם איטלקי לא הרפה ממני וחיפשתי את הקווים המשיקים בין יוצרים גדולים כמו רוסליני, ויסקונטי ודה סיקה לבין הסעודה בקפה קדוש. ביקשתי להיפגש עם השף. מתוך המטבח הגיחה דמותו של זכאי חוג'ה, נדמה כי לרגליו נפרש שטיח אדום וחיוכו מואר באלפי הבזקים של מצלמות - הוא ידע שהוא הזוכה באוסקר.

בדומה לבמאים הגדולים של הקולנוע מארץ המגף, ניחן השף חוג'ה באישיות כובשת, חיוך מבויש והיכולת להגיש יצירה שגדולה מסך חלקיה. השף הצנוע קיבל את המחמאות המגיעות לו וסיפר בהתלהבות שאת השעות הפנויות הוא מבלה בקומה העליונה בין מערבל בצק בן 40 שנה לבין תנורי התפחה חדישים. שם הוא מתלווה לקונדיטור שעומל על עשרות סוגי בצקים, קרמים, עוגות ועוגיות.

למרות שהמעבר המתבקש הוא ישירות לקינוחים וכותרות הסיום, נכנענו לעוד מנה של השף חוג'ה. חשוב לו שנסיים את הארוחה עם הטעם המועדף עלינו. בחרנו במרק ארטישוק ירושלמי ומרק בצל עם נגיעות גבינה (30 שקל כ"א) אשר סיימו את הארוחה בצורה האולטימטיבית.

לא ידעתי אם לשמוח או להצטער על שהתמלאתי כ"כ כי טרם הגענו לקינוחים והרי הם ידועים כגולת הכותרת של משפחת קדוש. לאחר סיור מודרך בוויטרינה שקיבלה את פנינו מוקדם יותר הערב, בחרנו בעזרת המלצרית קיפוד שוקולד מריר (30 שקל) ועוגת קצפת עם קרם ריבת חלב (29 שקל) שהכניעו אותי לחלוטין. גם כדור שוקולד קטן עם אגוזים נדחק בין הררי הקרם.

לעוגות התלווה קפה משובח (תערובת ייחודית של פולי ארביקה שניתן להשיג גם במשקל) במטרה למצוא את אותה "מגירת קינוחים נפרדת בקיבה" עליה פרל'ה מכריזה תמיד בסוף הארוחה. כשהיא לוגמת קפה מחוזק באייריש קרים, המתיקה פרל'ה את אותה מגירה במוס שוקולד עם ליבת קרם וניל עטוף בקיפוד שוקולד איכותי עשיר בחמאה. לא בטוח אם מצאתי את המגירה, אבל עוגת קרם ריבת החלב היה נהדרת, אוורירית והורגשו בה המרכיבים האיכותיים מהם נרקחה.

למרות שקפה קדוש הוא עסק משפחתי עם היסטוריה ירושלמית, חשתי כי הלב האמיתי של המקום הוא זה הפועם מתחת לסינר של השף זכאי חוג'ה, ששמר לאורכה של הארוחה על קשר עם המתרחש בגזרת הסועדים ודאג שהמנות ישמחו את לבם ויערבו לחיכם. הומניזם לתפארת. קפה קדוש השלים את השיעור החסר שעסק בניאוריאליזם האיטלקי, רק חבל שפיספסתי את הדיון בסצינת הסיום של 'גנבי האופניים'...

מבטי נודד שוב לרחוב, אני מזהה בפינה זוג צלליות חשוכות, האחת גבוהה ומגושמת והשנייה קטנה וקלילה, הם מחזיקים ידיים וחוצים את הרחוב. אבא ובן הולכים יד ביד, אבל משהו שונה בתמונה שנראית כמו דז'ה וו. האבא מחזיק חפץ בידו, הם מתקרבים, פניהם זורחות מאושר, האבא משיט זוג אופניים חדשות על המדרכה הסדוקה.