היא נולדה באוקראינה, בעיר דנייפרו-פטרובסק. כשהייתה בת שלוש היגרה המשפחה לישראל, עם סבה ושתי סבתותיה. בימים הראשונים גרו אצל חברים ברמת גן, אחר-כך עברו לפרדס כץ, שבע נפשות בארבעה חדרים. היא חלקה חדר עם אחיה הבכור ואדים. ההורים - אמה אלה ואביה איגור/יגאל, שחזר בינתיים לדנייפרופטרובסק, לעבודה ברשת רהיטים מקומית, ומבקר בישראל מספר ימים מדי חודש - ישנו בסלון. "אני לא זוכרת שום קשיי עלייה, למרות הצפיפות בהתחלה", היא אומרת. היא גדלה על מוזיקה קלאסית, "בעיקר רומנטית". אמה, מורה לפסנתר, החלה ללמד אותה לנגן בגיל שלוש, ובהמשך עברה לקונסרבטוריון שבו לימדה האם. "לא היה כסף לבייביסיטר וגם אין מצב שאשה זרה תטפל בי, אז היא לקחה אותי איתה. ישבתי מתחת לפסנתר כשהיא ליוותה מקהלות ילדים, ובאיזשהו שלב ראו שאני שרה נקי אז בגיל שבע הצטרפתי אליהם". הקונסרבטוריון היה גם המפלט החברתי שלה, מכיוון שבבית הספר היסודי הייתה ילדת כאפות, "חריגה ודחויה. היו קוראים לי רוסייה, שמנה ומכוערת, אבל בקונסרבטוריון, בסביבה הטבעית שלי, הייתי סופר פופולרית". בגיל 12 הוזמנה להופיע בקונצרט חגיגי במגדל דוד, בערב המילניום, עם הזמרת הוולשית הצעירה שרלוט צ'רץ', שהייתה כוכבת עולמית כבר אז. "לא הייתה שם הפריה יצירתית, אבל עשיתי יום כיף למשפחה בירושלים וזו הייתה הפעם הראשונה שקיבלתי כסף עבור השירה שלי". מאז היא משתדלת לפרנס את עצמה מהשכר שהיא מקבלת עבור הופעותיה. כבר באותן שנים ביקשה להתרחק מהגטו התרבותי של הרוסים. "הגעיל אותי המרמור שלהם, איך הם מעזים להיות כאלה כפויי טובה. רק באחרונה למדתי להבין את זה. הסוכנות היהודית היא גוף בעייתי שאומר לך לוותר על כל מה שיש לך ולעבור לארץ שאתה לא מכיר, והם ידאגו לך לחינוך, לעבודה, לכך שתרגיש יהודי. ואז אתה בא, ושום דבר לא מחכה לך. המדינה מיישבת אנשים במקומות שנוח לה. לנו הציעו לבחור בין אשדוד, אשקלון והנגב. נסענו לראות את אשדוד, אני זוכרת את זה מגיל שלוש, הכל היה חולות ואמרנו: 'איכס, לא רוצים פה'. מי שבכל זאת עובר לאשדוד פוגש עוד ועוד משפחות של רוסים שגם להם לא חיכה כלום, והמכנה המשותף הוא האכזבה מהמקום. ככה נוצר גטו, ואם כולם מסביב רוסים, ממילא אין לך סיבה ללמוד עברית". בבחירות האחרונות הצביעה לקדימה. "אנחנו צריכים מאמא, נמאס מכל הבולבולים", היא מנמקת. "הצבעתי לציפי לבני, לאשה, לא לפי דעות פוליטיות. אני לא מתיימרת להבין בפוליטיקה". את יכולה להבין את הנהייה הרוסית אחרי ליברמן? "אני מכירה הרבה רוסים שהצביעו לו, בעיקר בדיור המוגן של סבתא שלי. הוא יודע לדבר לרוסים. אלי הגברים האלה לא מדברים. אני גם מנותקת לחלוטין מהגטו הרוסי, וסלדתי ממנו הרבה זמן. גדלתי על תקליטים וסיפורים קלאסיים ברוסית, אבל השארתי את העולם הרוסי מאחורי דלתיים סגורות. אני לא אוהבת לדבר ברוסית עם אנשים שהם לא אמא, סבתא או אבא". לכן גם לא הבינה מדוע צופי "כוכב נולד" מזהים אותה כנציגת התרבות הרוסית הקרירה והמתנשאת. "אני לא מחוברת לזה, הייתה לי אולי חברה רוסייה אחת כל החיים. ב'כוכב נולד' סימלתי גם מין אינטליגנציה בורגנית, הלבישו עלי אליטה, אבל אני הכי לא. הייתי צריכה לשחק בוסר, ביישנית שמתחננת לאהבה, אבל באתי לתוכנית מקצועית ולא מתחנפת. אני יכולה לשחק את זה קצת בין הסדינים, אבל בתוכנית לא בא לי לבזבז זמן על המשחקים האלה".
|
אין לי מושג איך הצבא נכנס לזה
|
|
היא דמות מוכרת בסצנת הג'אז מאז גיל 15, לאחר שהפסנתרן המנוח ריק בירמן לקח אותה תחת חסותו. בגיל 18 כבר הופיעה בפסטיבל הג'אז באילת. "זו סצנה קטנה, אז הכל הלך מהר", היא אומרת. באותן שנים החלה לעבוד עם המפיק המפורסם יהודה עדר, ממקימי בית הספר למוזיקה רימון, שבו למד אחד מידידיה. "כשנפגשנו שרתי לו לבקשתו כמה דברים. הוא הזמין את ההורים שלי ואמר שאני אוצר ושהוא רוצה להפיק אותי. הוא היה נותן לי משימה, יוצא ל-20 דקות וכשחזר היה חייב להיות שיר. יהודה אוהב לספר שכל הזמן אמרתי לו שהוא יותר מדי מיינסטרים בשבילי, ובסוף הלכתי ל'כוכב נולד'. אבל 'כוכב נולד' היה אוונגרד בשבילי, כל הקונספציה הזאת. ידעתי שזה יהפוך לכל החברים הג'אזיסטים שלי את הראש. פתאום הם ישבו לראות ערוץ 2. חשבתי שאקדיש לזה תקופה, אנשים יידעו שאני קיימת, ואחרי זה כבר יידעו איפה למצוא אותי". לא פחות מ"כוכב נולד", היה זה צה"ל שהטיס אותה לכותרות, ככוכבת הלא רשמית של הקמפיין "ישראלי אמיתי לא משתמט". היא לא הייתה היחידה במחזור הכוכבים של קשת שלא שירתה בצה"ל, אבל חטפה אש יותר מכולם. "אני לא יודעת למה נטפלו דווקא אלי", היא אומרת. "אולי כי אני עושה הרבה ופעילה, אז כל פעם שרואים אותי מעלים גם את זה". אחד משיאי הקמפיין נרשם בנובמבר האחרון, כשראש אכ"א, האלוף אבי זמיר, איים שצמרת צה"ל תבטל את השתתפותה באירוע שנערך בתיאטרון הקאמרי לזכרו של ליאור וישינסקי ז"ל, מהרוגי ציר פילדלפי, אם בלומין תופיע בו כמתוכנן. בלומין לקחה את זה קשה. היא חברה קרובה של אחותו של ליאור, דנה, ומכירה את אביו, השחקן שלמה וישינסקי, מעבודתה בקאמרי. "רציתי למות שם במהלך הטקס", נזכרת בלומין. "התייפחתי מאחור. אמרתי לדנה: 'אני לא מאמינה שאני חברה של המשפחה ולא נותנים לי לעלות לבמה בגלל איזה תפקיד בכיר'. כאילו בוחנים אותם מה יותר חשוב להם, וזה אחרי שווישי תרם את הבן שלו למדינה וגם את ההכנסות מהאירועים האלה הוא תורם. זה פאקינג מפחיד שהמדינה שלנו מנוהלת על-ידי אנשים כאלה. אנחנו במדינה פשיסטית? לא האמנתי שהעזו להטריד בשטויות האלה את וישי, אב שכול, יום לפני אירוע אזכרה לבנו". בהמשך ביקשו ברשות השידור לשגר אותה לאירוויזיון, אבל התנו זאת בגיוסה לצבא. בלומין ויתרה, מירה עוואד ואחינועם ניני יישלחו במקומה. "זו הייתה דרך משונה לנסות לפתות אותי להתגייס. זה באמת כבוד שבחרו בי, וגם פנטזיה באיזשהו מקום, אבל השנה לא התאים לי בכל מקרה כי עוד אין לי חומר לצאת איתו לעולם". נראה שצה"ל עוקב אחרייך. "אין לי מושג איך הצבא נכנס לזה. הוא דוחף את עצמו לכל מקום, כמו סלב רעב לרכילות. אני רוצה להגיע להסדר עם הצבא, לעשות שירות לאומי כדי שיירדו לי מהגב. אני גם ככה מתנדבת בטירוף כל החיים, אז שיקראו לזה שירות לאומי. יש לי הרבה מה לעשות פה בעולם ואני לא רוצה שהבריונים האלה יעמדו בדרכי. זה עושה חשק לקחת את הדברים ולעוף מפה, אף על-פי שהיה לי ברור שזה לא אישי, אלא שעושים מסע יחסי ציבור ופשוט משתמשים בי". את לא לוקחת חלק במשחק יחסי הציבור הזה? לפני גמר "כוכב נולד 5" פורסם שאולי תודיעי במעמד הזה על נכונותך להתגייס. "אתה לא יודע שמה שכתוב בעיתונים לא נכון? הרי יש אנשים שמחליטים מי ראוי לשרת ומי לא. ילד שהיה איתי בכיתה והלך להיות קצין התאבד בצבא, ירה בעצמו בשירותים. הזינים האלה רק עסוקים ביחצ"נות שלהם, אבל מה הם רוצים? שאנשים שלא מתאימים לשירות צבאי ימותו ויהיה כתוב עליהם 'גיבורים'? בכלל מדברים על שיעור המתאבדים בצבא?" היא טוענת שלא גויסה כיוון שאובחנה כדיכאונית. "לא השתמטתי משום דבר. רציתי ללכת לחיל חינוך, אבל היו לי דיכאונות בנעורי ובצבא נלחצו מזה. לא הלכתי לטיפול פסיכולוגי כי לא היה לנו כסף לזה, הוצאנו על מוזיקה. כלפי חוץ לא הראיתי כלום וזה גמר אותי. לבית ספר הייתי הולכת כמו גווייה, מרגישה שהנשמה שלי נרקבת. הייתי צריכה חופש מהחיים וייחלתי שמשהו פיזי יקרה לי כדי שיהיה לי תירוץ להישאר בבית. זה קרה בעיקר לקראת החורף, כשאין שמש. אני כאילו שוקעת יחד איתה, חייבת להיטען מהאור". היא עדיין חווה טלטלות רגשיות, "אבל במקצבים הגיוניים. לדיכאונות עוד יש הבלחות לפעמים, אבל הם הולכים ונחלשים. בפעם הראשונה, בכיתה ט', זה נמשך חצי שנה ובא לי למות. ההורים ידעו שקשה לי, אבל לא עד כמה. השנה דווקא היה לי חורף קשה יחסית. אולי זה בא להזכיר לי שזה לא מובן מאליו שהכל בסדר. "לא דיברתי על זה עם אף אחד עד הצבא. אפילו לא ידעתי איך לקרוא לזה, אמרתי שמדי פעם יש לי 'התקפים'. בצבא ביקשו ממני לתאר את ההתקפים וזה היה שחרור היסטרי. זו הייתה פעם ראשונה שדיברתי על זה. גם חוויתי באותה תקופה פרידה חריפה מחברת נפש בגלל כל מיני תהליכי התבגרות שעברנו. כתבתי לה מכתב פרידה, בדיעבד סוג של מכתב התאבדות". היו לך מחשבות אובדניות? "כן, אבל השתפנתי. הייתה לי תחושת כישלון, למרות שידעתי שאני ילדה מוצלחת. אבל ברגעים של יאוש אין כלום - אין אמונה, אין כוח. אני עושה עבודה כל יום עם מארינה הילדה. עוצמת את העיניים, מחבקת אותה בתוכי, סולחת לה ומקבלת אותה. המזל הוא שבערך באותו זמן, בגיל 16, התאהבתי לראשונה, והאהבה ריפאה אותי".
|
אני ממציאה סיפורים והם מפרסמים
|
|
בדייהטסו התכולה שלה (היא מכנה אותה "דידי", לכל המכשירים שמקיפים אותה יש שמות) פזורים דיסקים של מוסיקת עולם, אבל בלומין מעדיפה מוזיקה אלקטרונית, במיוחד את האלבום האחרון של רדיוהד ואת אלבום הסולו של טום יורק, סולן הלהקה. הטעם המוסיקלי שלה מתעצב בגלים. בילדותה האזינה למוזיקה קלאסית ולג'אז בלבד, לאחר-מכן צירפה לחבילה גם מוזיקה ערבית והודית ובעקבות עבודתה עם יהודה עדר וחוויית "כוכב נולד" גילתה את הרוק הישראלי. "עשיתי השלמות פערים: התאהבתי בערן צור, בקורין אלאל, בדיקלה ובעמיר בניון". עכשיו היא בעניין של ביטים ולופים, אבל את שיריה היא ממשיכה לכתוב בדרך המסורתית. בפסנתר בסלון עמוס כלי הנגינה שבבית הוריה היא מדגימה שני שירי הייקו שהלחינה באחרונה. בקרוב תעביר את חפציה לדירה שכורה באזור המרכז. לראשונה בחייה לבד, בלי משפחה או בן זוג. בראיונות שנתנה אחרי "כוכב נולד" סיפרה שהיא שונאת רכילאים ופפרצי, אבל מאז הספיקה לככב בשבועוני בידור ולנסוק לראש רשימת המוזמנים באירועי יח"צנות. הידוענות זיכתה אותה במינוי חינם לחדר כושר. "זה דיל מגניב, להצטלם ולקבל מינוי, אבל זהו, תכלס אני לא משתמשת בהנחת סלב. אני שונאת להרגיש שאני חייבת משהו למישהו". הרומן לכאורה בינה לבין בונני דלף לתקשורת ימים ספורים לפני תחילת העונה השנייה של "חשופים", ולווה בתמונות מסצנות הסקס שלהם בסדרה (פרק 22 ואילך). "בעבר מאוד כעסתי על הרכילאים כי לגור היה חשוב שלא יכתבו עליו. אבל עכשיו אני ניהנית להשתעשע עם זה, זה מצחיק אותי. יש לי דיל עם חלק מהרכילאים, שאני ממציאה סיפורים והם מפרסמים, כמו סיפור החתונה עם אנחל. מצחיק אותי התענוג של הולכת שולל. לא שיקרתי, המצאתי, ולרכילאי זה היה ברור". מארינה מקסימיליאן בלומין זה מותג שקשה לתחזק אותו? "אני לא הולכת לפתיחות וכאלה, רק באחרונה קצת עם 'חשופים'". הקשר עם אנחל הוא חלק מהתחזוקה הזאת? "אתה יכול להסתכל על זה איך שבא לך. יחסי הציבור משתעשעים עם זה, אז גם אני. תשובה חד-משמעית לא תהיה פה. אם לא רוצים שאנשים יידעו, אין בעיה להסתיר רומן". יש לך חבר עכשיו? "לא, אני רווקה". הוללת? "כן. עכשיו חשוב לי להיות בגיל שלי, בנעורים. זה קריטי, כדי שזה לא יקפוץ עלי בעתיד. אני מרשה לעצמי לצאת לברים, לקום מאוחר. בהתחלה ממש הכרחתי את עצמי. זה לא טבעי לי. היה לי מוזר לחזור הביתה עם ריח של עשן ושורף בעיניים וצפוף ואין איפה לרקוד". הטלנובלות האלו הן לא בזבוז זמן אם מוזיקה היא ייעודך האמיתי? יכולת כבר להקליט אלבום בזמן הזה. "כשהייתי ילדה, כל 10 דקות שבהן לא אכלתי, אמרתי לעצמי: 'יואו, יכולתי להתאמן בפסנתר'. אבל לא צריך להיות רדיקליים. מה שיש לי להגיד לעולם אפשר להעביר בכמה דרכים, וזה שאני משחקת גם מעשיר את העולם המוסיקלי שלי. לא במקרה המשחק הגיע בתקופה שהטעם המוסיקלי שלי מתחדש, ואני צריכה להפנים דברים. בזמן האחרון גם כתבתי ממש מעט, אבל למדתי לא להילחץ מזה. יש נסיגה ויש תקופות פוריות, ובשבועיים האחרונים יש לי פתאום פרץ מטורף. למדתי לכבד את התנודות". מאיפה הבגרות והבשלות שלך? קל לשכוח שאת בת 21. "לא יודעת. אפשר לקרוא לזה נשמה עתיקה". נולדת בת 30? "נולדתי בת 3,000". מדובר צה"ל נמסר כי "צה"ל לא עסק או התייחס לסוגיית השתתפותה או אי-השתתפותה של מארינה מקסימיליאן בלומין באירוויזיון. באשר לאירוע בתיאטרון הקאמרי, הרי שמדובר באירוע אזרחי שהופק על-ידי התיאטרון הקאמרי ו'קרן ליאור'. הזמנת המשתתפים לאירוע הייתה מצויה באחריות גופים אלה. על-פי מדיניות הצבא, קציני צה"ל אינם נוטלים חלק באירועים שבהם מופיעים מי שלא שירתו בצה"ל. מדיניות זו הובהרה למארגני האירוע".
|
בלומין אוהבת לדבר על חיבתה לגברים מבוגרים ממנה. החבר הראשון, בגיל 16, היה מוסיקאי בן 21. "זה הפער הכי קטן שהיה לי", היא אומרת. כשהופיעה ב"המפיקים" הכירה את גור עזיקרי, עוזר במה המבוגר ממנה ב-11 שנה, בנו של השחקן נסים עזיקרי. לאחר כמה חודשים עברו לגור ביחד במושב בן שמן ואף החליפו טבעות ("עשינו טקס משלנו, לא רבנות"). כעבור שנתיים פירקו את החבילה. "הפרידה הייתה תהליך וזה גם לא נגמר חד-משמעית", היא אומרת, "פשוט אורח החיים שלי כרגע לא מאפשר אהבה טוטלית שאני מוכנה ברגע אחד למחוק הכל בשבילה. לא קל להיות ליד אישה שנורא מצליחה, גם לגבר הכי מכיל בעולם, וגור הוא הגבר הכי מיוחד שפגשתי בחיים, הוא הגבר שלי. אבל אני מחויבת עכשיו לשליחות שלי, למוזיקה". אי אפשר לשלב? "זה לא יכול להיות עכשיו עם גור, לא באינטנסיוויות שבה אני נמצאת כרגע. מבחורה יחסית אנונימית הפכתי פתאום למישהי שכולם מדברים עליה, וכשאתה בן אדם רגיש וחשוף נורא אתה שומר על עצמך, בונה חומות בשביל לא להיפגע ולהיעלב. כשאתה חוזר הביתה, אתה לא מקלף את הקליפות בחמש דקות. "לפעמים, אם בטעות הצצתי בטוקבקים, זה היה עלול לתפוס אותי לא מוכנה. זה שבר אותי, זה קשה. הייתי במובן מסוים הביזאר הראשונה שיצאה מהתוכנית. לא היה משהו מהעולם הקלאסי או מהאוונגרד לפני כן ב'כוכב נולד'. אז לכולם היה מה להגיד כי הייתי שונה, כי אני לא חמודה כזאת וזהו, כי אני לא מתחנפת רק כדי שלמישהו יהיה יותר נחמד עם הביטחון העצמי שלו". היא שומרת על קשר עם גור ("תמיד"), ומספרת שאמא שלה הייתה סובלנית להפרש הגילאים ביניהם, "כי זה הפער הרגיל. מאז שאני ילדה קטנה אני אוהבת גברים מבוגרים. אני זוכרת את עצמי בגיל שש-שבע צופה בטלוויזיה או הולכת ברחוב, רואה גברים בני 50-40, ואומרת: 'כזה אני רוצה שיהיה בעלי'. משהו בטבע החייתי שלי כאשה מושך אותי לזה עד דמעות, מבחינה אסתטית, הקמטים וזה. יש בזה משהו כל כך יפה בעיני". את מתחילה עם בחורים? "אני לא שואלת 'אתה בא לפה הרבה', אבל אם מישהו מוצא חן בעיני, אני יוצרת קשר. היו לי כל מיני רומנים קצרים".
|
כולם סוחבים טראומות מיניות
|
|
השם הארוך והכמו-קיסרי שלה תרם לדימוי האליטיסטי, אבל אותו כבר הביאה על עצמה. כשהייתה בת 16 הוסיפה את השם האמצעי מקסימיליאן, על שם מקסימוס, הדמות שגילם ראסל קרואו בסרט "גלדיאטור", ואת האות א' לשמה הפרטי ("כשכותבים מארינה בלי א', זה כאילו לא אני"). "באותן שנים שנאתי את כל השמות בעולם, ה-א' הזאת פשוט הרגישה לי, הייתי צריכה את זה. כשסיפרתי להורים הם אמרו שזה מוזר כי לפני שנולדתי, לפני שידעו אם אני בן או בת, הם החליטו לקרוא לי מרינה אם אוולד בת, ומקסים אם אוולד בן. זה כנראה חלק בי שהייתי צריכה". היית ילדה פתיינית? "נדמה לי שגיליתי את המיניות שלי בגיל יותר מאוחר. מין היה אצלי בהתחלה רק משהו אינטימי, חמוד, רך, ביתי, לא סוער, שחור וניטים. עם השנים זה כמובן התאזן. אבל זה טראומטי לכולם כשכל פרסומת ליוגורט היא פורנוגרפיה. כולם סוחבים טראומות מיניות. גם אני. זה משהו שהודיתי בו בפני עצמי רק באחרונה. לחברה הכי טובה שלי סיפרתי על זה לפני יומיים. אני לא יודעת איך לקרוא לזה. לא נאנסתי וכאלה ברוך השם, אבל היו לי כמה חוויות של ניצול. לא עברתי התעללות, אבל משהו בי מגיב כאילו כן. בעולם האלטרנטיווי יש לזה שמות, אבל לא בא לי לפתוח את זה כדי שלא יתחילו לשפוט. כמעט כל מי שנמצא לידי עבר טראומה של ניצול מיני וזו תחושה נוראה". "העולם האלטרנטיווי" הוא שם קוד לממלכת האנרגיות שבלומין היא חסידה נלהבת שלה. היא נועצת במדריכים רוחניים, שאותם היא מכנה "מכשפים". בגיל 18 לקחה קורס ראשון בהילינג אצל מורה פרטי שמצאה באינטרנט, והספרות החביבה עליה היא "פילוסופיה מעשית, ספרים של התפתחות רוחנית וריפוי. לסיפורת יש לי פחות סבלנות". "זו המהות המטפלת שלי", היא מסבירה. "חשבתי שאלמד פסיכולוגיה, אבל התחום האלטרנטיווי משך אותי. גם לפני גיל 18 התעניינתי בזה, ידעתי שיש משהו כזה אבל לא איך לקרוא לו וחששתי לגשת לזה אחרי שחוויתי דברים שלא ידעתי להסביר בהיגיון. למשל, מכיתה ט' אני חברה בעמותת קו הזינוק, שמטפחת בני נוער עם פוטנציאל מנהיגותי. באחד הסמינרים היינו במלון, שבו שהתה גם קבוצה של ישועים, אנשים מאוד מיסיונריים ועוצמתיים, הארד-קור. התחברתי עם כמה מהם וחוויתי איתם חוויה חזקה. קשה לתרגם את זה למלים ארציות כי אלו לא תחושות ארציות, אני רק זוכרת שאחרי זה הייתי מתפללת המון - לכוחות, לא לדמות ספציפית - והתחלתי לעשות מדיטציות ללא הנחיה, שזה מסוכן. "קשה למלל את זה. אנרגיה זה עוצמה. המוח שלנו מוגבל. אהבה למשל זה לא במוח, וברור לכולם שזה מרפא. לכן אהבה היא סוג של אנרגיה. כמו שיש לנו מערכת של מעיים, תוספתן, כבד ולב, יש רמה אנרגטית, שגם לה יש אנטומיה ומסלולים. לימדתי בעבר פיתוח קול ושילבתי את זה בהילינג. אני עוסקת גם בארומה-תרפיה. מי שצריך, אני פשוט רוקחת בשבילו בלי כסף, זה המאמא תרזה שלי". את גם מתקשרת עם חוצנים? "זה אותו עולם. מבחינה תיאורטית זה יכול להיות, אבל אני לא מתעסקת בזה". לפעמים נראה שהרוחניות הניו-אייג'ית הזאת היא קשקוש אחד גדול כי חלק מהעוסקים בה איבדו כל קשר למציאות. "אני לא נתקלת בתגובות ציניות כי אני לא כל-כך חושפת את הצד הזה שלי, אבל הרבה פעמים אלה אנשים שאכן החליקו על הראש. לכן אני דואגת שיהיו לידי אנשים שיזכירו לי את הקרקע".
|
|