היום לפני 68 שנה, ב-24 באפריל 1941, נסגר הגטו בלובלין.
ללובלין נודעה חשיבות רבה בהיסטוריה היהודית, ובעיר היו מוסדות יהדות גדולים, כמו ישיבת חכמי לובלין.
ב-18 בספטמבר 1939 נכבשה לובלין על-ידי גרמניה. בתחילה ניסו הנאצים, במסגרת הפתרון הסופי, להפוך את לובלין למעין מקום ריכוז של היהודים (תוכנית לובלין), אך התוכנית נכשלה.
לקראת הקמת הגטו בלובלין באביב 1941 ציוו הגרמנים על גירוש חלקי של יהודי העיר. מה-10 במרס 1941 עד סוף החודש גורשו כ-10,000 יהודים. כ-1,250 מהם נשלחו לריוביץ, כ-2,300 לשידליצה, 3,200 לסוסנוביץ והאחרים ליישובים אחרים בסביבה.
המגורשים נתקלו במקומות גירושם בקשיי כלכלה חמורים ובתנאי דרך קשים. עם הקמת הגטו בלובלין, רוכזו בו יותר מ-34,000 יהודים.
יהודי לובלין היו בין הקורבנות הראשונים בפולין שנשלחו למחנה בלז'ץ. הגירוש החל ב-17 במרס 1942 והסתיים באפריל 1942 ובמהלכו שולחו מן העיר כ-30,000 נפש. רובם נרצחו בבלז'ץ ומקצתם ביערות בסביבות העיר.
