תוצאות מחקר חדש מספקות ראיות נוספות לכך שתסמיני דיכאון הם מאפיין מוקדם למחלת פרקינסון, ומקדימות את בעיות התנועה האופייניות למחלה כמו רעידות וקשיות שרירים.
במסגרת המחקר, החוקרים גילו כי התחלת טיפול בתרופות נוגדות דיכאון קשורה לעלייה גבוהה פי שלושה בסיכון לפתח מחלת פרקינסון בשנתיים שלאחר מכן.
החוקרים ציינו כי למרות שמספר מחקרים הראו קשר בין תסמיני דיכאון למחלת פרקינסון, לא ברור היה אם האחד גורם לשני או אם שני המצבים נובעים ממנגנונים משותפים.
כדי לענות על שאלות אלו, הם השוו 999 חולי פרקינסון שזוהו דרך תיעוד של השנים 1995 ל-2001 ל-6,261 משתתפים ששימשו כקבוצת ביקורת. התחלה של טיפול בתרופות נוגדות דיכאון שימשה כסמן לתסמיני דיכאון.
בסך-הכל, הסיכוי של משתתפים שהחלו בטיפול בנוגדי דיכאון היה גבוה ב-85% לפתח מחלת פרקינסון לעומת הסיכוי של אנשים שלא החלו בטיפול.
החוקרים - מאוניברסיטת מינסוטה שבמיניאפוליס. ממצאי המחקר פורסמו ב-"Journal of Neurology, Neurosurgery, and Psychiatry".
ניתוח נתונים נוסף הראה כי תרופות נוגדות דיכאון היו חזקות יותר בשנתיים הראשונות שלאחר התחלת הטיפול.
על בסיס הממצאים, החוקרים הגיעו למסקנה כי אנשים עם סימנים של דיכאון המתחילים לפתח בעיות תנועה, צריכים לגשת לבדיקה מיידית כדי לשלול מחלת פרקינסון.
