בית משפט העליון האריך בפעם השניה (יום ה', 27.8.09) את מעצרה של האם המכונה "אמא טאליבן", ודחה בקשה לשחררה לחלופת מעצר. השופטת
עדנה ארבל קבעה כי האם עדיין מסוכנת לילדיה בעיקר עבור אלו שאמורים להעיד נגדה.
האם הורשעה בהתעללות ובתקיפת שישה מ-12 ילדיה. בין היתר נקבע כי לאורך שנים רבות נהגה להכות את הילדים, לעיתים תוך שימוש במקל, בחגורה, במערוך ובכבל חשמל. היא אף נעלה את ילדיה מחוץ לבית, אילצה אותם ללון ברחוב בלילה, העירה אותם בבוקר על-ידי ששפכה עליהם מים. עוד עלה באישום כי בשל מצוקתם הנפשית הקשה של ילדיה אירעו גילויי עריות ביניהם.
חשש לשלום ילדיה בית משפט התיר לשחררה למעצר בית מלא אך היא הפרה את תנאי השחרור ונעצרה שוב. בית משפט קבע כי האם לא שהתה במקום בו נקבע ואף נפגשה עם אחת מבנותיה "בבוקר בו הייתה זו אמורה להעיד בבית משפט". יתרה מכך, מי שמונה לפקח עליה "היה מודע אך לא דיווח על כך".
בקשת האם לעיון חוזר נדחתה. בית המשפט קבע כי "קיים חשש לשלומם של הילדים מידה של האם, לאחר שהעידו נגדה וכן קיים חשש לשיבוש הליכי משפט גם לאחר שתמה פרשת התביעה". עם זאת נקבע כי ייערך לה תסקיר. שירות המבחן קבע בתסקיר כי "לא ניתן לבטוח ביכולתה של האם לשמור על תנאים מגבילים ועל כן אין המלצה לשחררה".
התנהגות בלתי צפויה כאמור, בית המשפט העליון נענה לבקשת הפרקליטות להאריך פעם נוספת את מעצרה לתשעים יום או עד שייגזר עונשה. בהחלטה כתבה השופטת עדנה ארבל כי מסוכנותה של האם לילדיה "עולה באופן ברור מהעבירות החמורות שבהן הורשעה". לאם ניתנה הזדמנות לשחרור לחלופת מעצר אך היא הפרה את התנאים "והוכיחה כי אינה ראויה לאמון שניתן בה". כמו-כן מתסקיר המבחן עולה כי מדובר באישה "בעלת התנהגות בלתי צפויה וחסרת יכולת לעמוד בתנאים המגבילים המוכתבים לה". השופטת ציינה כי אין מדובר במעצרה של מי שעומדת לה "חזקת חפות" שכן היא הורשעה ועומדת בפני גזר דין.
השופטת הוסיפה כי האם הורשעה בעבירות רבות, חמורות ואכזריות ועונש מאסר ממושך מרחף על ראשה", לפיכך קיים חשש שהיא תימלט מהדין.
בדיון התייחסה השופטת לטענות בא-כוח האם עו"ד גיל דחוח כי מדובר באישה הסובלת מהפרעה נפשית אשר אינה מאפשרת לה להתמודד עם סביבת בית המעצר וכי מצבה הנפשי של האישה קשה. היא ציינה כי עניינה של האם זכה לתשומת לב מיוחדת של לשכת עורכי הדין שהכינה דוח מיוחד על מספר אסירות בכלא נווה תרצה. הדוח הועבר לשירות בתי הסוהר ולאחר מכן הוצא דוח עידכון מטעם הלשכה "המשבח את המאמצים שנעשים כדי לדאוג לצרכי האסירות והעצירות". לדברי השופטת, בשירות בתי הסוהר קיימת מודעות "לצרכיה המיוחדים ולמצבה של האם ונעשים מאמצים לתת להם מענה הולם. במצב דברים זה אין מדובר בשיקול אשר בכוחו להטות את כף המאזניים לעבר שחרורה של האם בהתחשב בנסיבות הקיימות".
מעצר האם הוארך בתשעים יום או עד מתן פסק דין בעניינה.
