כמיליון וחצי שקל קנס על התעמרות בעובדים זרים

בפסק הדין בערעור שניתן מפי השופטת נילי ארד, שדנה בתיק יחד עם השופטים עמירם רבינוביץ' ושמואל צור, נקבע כי הוראות חוק עובדים זרים והעבירות הקבועות בו, נועדו להבטיח תנאי עבודה מינימאליים לשמירת זכויותיהם הבסיסיות של העובדים הזרים.

"במקרה שלפנינו, עסקינן בהפרת זכויותיהם של עובדים זרים, מהגרי עבודה, שהם החלשים שבחלשים בחברה ועליהם נדרשת הגנת המחוקק ובתי המשפט מפני התעמרות ושלילת זכויותיהם בין אם שוהים הם כדין, בין אם לאו. לאור תכלית החוק, ונוכח חומרת העבירות והחשיבות החברתית במיגורן, יש להחיל הוראותיו על האגודה השיתופית ועל מנהליה, שנשאו באחריות אישית לאותן עבירות. לאור חומר הראיות בדין הורשעו האגודה השיתופית ומנהליה ונקבעה אחריותם הפלילית בגין עבירות שונות וחמורות של העסקת עובדים זרים", נכתב בפסק הדין של בית הדין לעבודה.

השופטים ציינו כי דינה של טענת אגודת ניר עם ומנהליה שלא ניתן להרשיעם משום שזיהוי העובדים הזרים מוטל בספק משום שלא נמצאו דרכוניהם - להידחות. לדבריהם, אגודת ניר עם ומנהליה נטלו מהעובדים הזרים את דרכוניהם שלא כדין ולכן אין אפשרות לדרוש זיהוי על-פי הדרכון.

"דרישה דווקנית של זיהוי העובד הזר על-פי הדרכון בלבד, לעיתים אינה אפשרית, נוכח התנהלות פסולה של חלק מן המעסיקים הנוטלים מעובדיהם הזרים את דרכוניהם, שלא כדין ובניגוד לדין. בדרך פסולה זו נהגו אף המערערים כלפי העובדים הזרים. על כן, לא יישמעו המערערים בטענה כי יש לזַכּוֹתם ולוּ מחמת הספק בשל כך שזיהוי העובדים הזרים נעשה לא רק על-פי הדרכון", קבעו.

בפסק הדין בערעור גוללו השופטים מחדש את מסכת ההתעללות וההתעמרות של אגודת ניר עם ומנהליה בעובדים הזרים:

"הוכח כי העובדים הזרים נתפסו בשטח החווה שבבעלות קיבוץ ניר עם, שהוא שותף באגודה. המערערים הורשעו בהעסקת עובדים זרים שלא על-פי היתר כדין, ללא ביטוח רפואי, ללא חוזה בכתב בשפה המובנת לעובדים, מבלי שנמסר להם בכתב פירוט שכר העבודה ששולם והסכומים שנוכו משכרם. עבירות אלה עומדות כל אחת בפני עצמה וחומרה יתירה להן בהצטברותן. על העסקת העובדים הזרים שלא כדין, הוסיפו המערערים חטא על פשע ושיכנו אותם "מחוץ לתחום המושב" של עובדיהם האחרים ב"מגורים" שאינם הולמים צרכי אדם והראויים לכל גנאי. בכך עברו עבירה של אי הספקת מגורים הולמים, כנדרש בחוק. אף ניתן משקל לכך שהנאשמים לא הביעו חרטה על מעשיהם, ולכך שהוטלו עליהם בעבר קנסות בהתאם לחוק".

לדברי השופטים, המקרה שלפנינו הוא ביטוי מובהק למעמדם החלש והפגיע של העובדים הזרים, החפצתם ככלי זמין לעת מצוא, וניצולם על-ידי המערערים, אשר פגעו בכבוד האדם של עובדיהם ובזכויותיהם הבסיסיות במשפט. לכן, יש להשית עליהם קנס מרתיע.

"מיגורן של העבירות בהן נמצאו המערערים אשמים, ושכמותן, ייעשה בדרך של הרתעה מפני הפרת הוראות החוק, וביטוי לכך יינתן בשיעור הקנס על העסקת עובדים זרים שלא כדין, שלא יהא הקנס סמלי או נמוך, אלא אם מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. בנסיבות המקרה לא מצאנו נימוקים מיוחדים המצדיקים הטלת קנס כספי נמוך על המערערים. הקנסות המקסימאליים שהושתו עליהם הולמים את חומרת העבירות שעברו, ועולים בקנה אחד עם האינטרס הציבורי של מטרות הענישה והצורך בהרתעה מפני ביצוע עבירות אלה ושכמותן ולמגר אותן מקרב החברה בישראל", לשון פסק הדין.

ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ היא אגודה שיתופית חקלאית שהוקמה על-ידי ישראל כהן וקיבוץ ניר עָם. האגודה עסקה בגידולי שדה בשטח הקיבוץ ובשיווקם באמצעות חוות ניר עם. נציגי השותפים באגודה ומנהליה הם שלמה כהן ועופר ליברמן.

בביקורת שערכו שוטרי משטרת ההגירה בשיתוף עם מפקחים ממשרד התמ"ת ב-10 בדצמבר 2003 נתפסו בשטח החווה שמונה עובדים זרים כשהם "מתגוררים" ביחד עם אחרים כמותם, בערימת קרטונים ומשטחי עץ מכוסים בניילונים.

בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט אילן סופר; ת.פ 1018/04) הרשיע את הנאשמים - האגודה השיתופית ומנהליה - בהעסקה שלא כדין של שני עובדים זרים, מבין אלה שנתפסו בשטח החווה, בעבירות לפי חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים).

בגזר הדין הוקיע בית הדין האזורי את התנהגותם של הנאשמים תוך שקבע, כי העובדים הזרים שוכנו במגורים שלא היו ראויים לבעלי חיים, וקל וחומר לבני אדם. משטחי עץ וקרטונים שימשו מעטפת המגורים של העובדים. ללא חשמל, ללא מים, ללא מיטות. "תמונה אחת שווה אלף מלים והתמונות שצולמו בתיק זה ומתעדות את מגורי העובדים, נצרבות בזיכרון ולא נמחקות ממנו".