|
חוששת. נינט בהשקה [צילום: עכבר העיר]
|
|
|
|
|
יחסית למי שמשיקה תדמית חדשה של רוקרית יצרית, עם מוזיקה רועשת, זועמת ולא מתפשרת, נדמה שנינט טייב, כמו הקרובים לה, בכל זאת חוששת מהתגובה הצפויה לאלבום החדש והשני במספר, "קומוניקטיבי", שייצא בעוד יומיים לחנויות והוצג הבוקר לתקשורת במסיבת עיתונאים ב"אוזן בר" בתל אביב.
"אני יודעת שזה קצת קשה בשמיעה ראשונה, אני מקווה שיאזינו לו בלי דעות קדומות, יש ביכולתם של אנשים לעשות את הדבר התמים הזה", פתחה נינט כשעלתה על הבמה הקטנה באולם.
"אחרי ערד אני יכולה לעבור הכל", התייחסה לכישלון בפסטיבל ערד האחרון, כשהקהל התקשה לקבל את נינט החדשה ואף נטש באמצע. "ערד הזיז אצלי כמה דברים. אני מרגישה שקשה לאנשים לשמוע מה קורה לי עכשיו". היא מודה שהיא חוששת, ובאותה נשימה "אני גם מאחלת לעצמי שתמיד יהיו חרדות. משם באה התפתחות. הקהל לא חייב לאהוב, אבל אני רוצה הקשבה".
שינוי הכיוון שנקטה בו, מהבלדות לצד האפל והפרוע של הרוק, אינו קל לעיכול. מה יקרה אם וכאשר מעריצים שרגילים לחבק את מי שידועה כמאמי הלאומית יקשיבו ובכל זאת לא יאהבו? "חלק מהקהל נוטש, אבל זה ברור. זה כואב כמו גולם ההופך לפרפר. הדברים הקשים הם התגובות". היא עוברת לחיקוי מכרה שפגשה אותה לפני כמה חודשים, ואומרת בקול ייכנעי "אני לא אוהבת את הדרך החדשה. זה לא מתאים לך. מה זה הרוק הזה?". אמרתי לה "תודה", היא נזכרת בחיוך מריר.
אולם גם אנשים שדעתם יותר חשובה לה, לא הסתירו את תמיהתם. כשהשמיעה את החומרים החדשים לבכירי חברת התקליטים "היה קצת שוק. הייתה תדהמה", היא מתארת. למרות ההסתייגויות, נינט מדגישה כי לא נכפו עלייה שינויים גדולים: "לא הייתה 'מלחמה'. אבל יותר השלמה ביני לבין עצמי".
לאור כל זה, שם האלבום, "קומוניקטיבי", הוא קריצה צינית למאזינים הפוטנציאלים. "זה סוג של בדיחה פנימית אצלנו בחבר'ה", חשפה נינט את משמעות השם. "האלבום הוא ממש לא בדיחה. אבל לא צריך לקחת הכל כבד וברצינות. רציתי לקחת כיוון אחר. בעיניי האלבום קומוניקטיבי. אולי זה כי אני כבר רגילה לשירים...".
אלבום חדש של נינט, אחת הכוכבות המדוברות והנחשבות במדינה, הוא תמיד אירוע מצופה. האלבום הראשון, "יחפה" (2006), שנוצר עבורה על-ידי אביב גפן, גם כן עבר חבלי לידה ממושכים, מהרגע שפרצה לחיינו בעונה הראשונה של כוכב נולד, דרך שלל עיסוקים צדדיים, לא תמיד מוזיקליים, ועד שיצא.
גם הפעם, אף על-פי שכבר הושק ב"הופעה סודית" במועדון "החתול והכלב" באוגוסט האחרון, וארבעה סינגלים מתוכו כבר יצאו (והתקבלו במידות הצלחה שונות), לא רבים האומנים שהיו מצליחים, כמו נינט, הבוקר, לכנס עיתונאים רבים כל-כך להאזנה משותפת לדיסק החדש. נינט בירכה את הנוכחים לשלום, הבטיחה לשוב ולחלוק עמנו את שעבר עליה במשך העבודה על האלבום, ואז יצאה מהחדר, מותירה את העיתונאים מול הבמה הריקה, להאזין לרצועות נבחרות מהדיסק ולעיין בדפי המידע עם מילות השירים.
צקצוקי הלשון וההערות של כמה צלמים שאיבדו סבלנות קיצרו את התוכנית האומנותית המתוכננת, והשיבו את המארחת לבמה.
נינט הקפידה לשוב ולספר על "הדרך שעברה" ועל "האמת שלה". מבחינתה האלבום נולד בתהליך טבעי ואין בלחנים הרועשים ועתירי הדיסטורשן, או בשירים על "הכלה המסוממת" או ה"עבדים וזונות", ניסיונות לפרובוקציה. זה פשוט המקום בו היא נמצאת בתקופה זו של חייה, במהלכה נוצרו השירים: "האלבום הראשון היה נכון לאז. זו הייתי אני, אבל מאז עברתי המון. כל יום אצלי זה כמו שנה. אני גם לא יודעת מה יהיה בעוד שנתיים".
נינט כתבה בעצמה את כל השירים באלבום החדש (בשיר "יקינטון ניתן קרדיט גם ללאה גולדברג, שקטע מ"פזמון ליקינטון" שלה נדגם באחד הבתים), ובלחנים הסתייעה בחברי להקת רוקפור ברוך בן יצחק ומרק לזר, שאף עיבדו והפיקו מוזיקלית.
"למדתי לנגן על גיטרה רק לפני שנתיים, אני עדיין מנגנת נורא לא טוב. נעזרתי ברוקפור הגאונים", היא מחמיאה למוזיקאים שהדריכו אותה, ועל הדרך עושה תיאום ציפיות לקראת סיבוב ההופעות הקרוב.
בינתיים, בחור בר מזל כבר זכה לעותק לפני כולם - בונו, סולן להקת U2, שנפגש איתה לתמונה משותפת בטקס פרסי ה-MTV וקיבל בתמורה את השי הצנוע.
בונו כבר חזר אלייך עם חוות דעתו על האלבום?
"הוא לא שם עליי", היא צוחקת, "אבל אני כל הזמן בודקת את הפלאפון ושואלת את העוזרת שלי אם הגיעה שיחה מחו"ל".
גם אם הקהל ידחה את המהפך של נינט, והדיסקים ישארו באריזות, היא מציגה תוכנית מגירה, שמתייחסת בהומור לסכסוך המתוקשר בינה לבין אייל גולן: "דיברתי עם אייל שנעשה דואט אם זה לא ימכור".
את מסיבת העיתונאים סיימה בביצוע חי לסינגל הרביעי מתוך האלבום, "אולי בחגים".