|
בסך-הכל עשה סרט. פאלי [צילום: אלירן אביטל, עכבר העיר]
|
|
|
|
|
במידה ואינכם חיים מתחת לאבן או במערה חשוכה, השם "Paranormal Activity" ובעברית "פעילות על טבעית" בוודאי מצלצל לכם מוכר. סרטו של אורן פאלי, שנעשה בתקציב מצחיק של 15 אלף דולר הפך לתפוד הכי לוהט בהוליווד עם הכנסות של יותר ממאה מיליון דולר וכל זאת עוד לפני שיצא להפצה בשאר העולם. הסרט עוקב אחר זוג, קייטי ומיקה (שמותיהם גם במציאות) המוטרדים על-ידי כוח על-טבעי ולא ברור בביתם ומחליטים לחקור אותו באמצעות מצלמת וידאו.
פאלי בן ה-38, נולד וגדל ברמת גן ואחרי שהבין בגיל 16 שלימודים זה לא בשבילו, מצא את עצמו מתעסק באנימציה, יוזמה שבסופו של דבר הביאה לעזיבתו את הארץ בגיל 19. "עשיתי כסף לא רע מזה, יחסית לילד 17" אמר היום פאלי במסיבת עיתונאים מצומצמת שנערכה בתל אביב.
פאלי, שעבר עד לא מזמן כמתכנת מחשבים וחי חיים שלווים ואלמוניים בסן דייגו, תמיד אהב סרטים אבל אף פעם לא חשב על קריירה בתחום. גם כשעלה במוחו הרעיון ל"פעילות על טבעית", שהושפע לדבריו מ"פרויקט המכשפה מבלייר" ו"Open Water", לקנות מצלמה פשוטה וליצור סרט ריאליסטי ככל האפשר. גם לימודי קולנוע לא עמדו על הפרק "אני לומד דברים בעצמי. ככה זה היה כל חיי וכך אני מעדיף את זה. אני לומד מה שאני צריך ובקצב שלי. גם ככה לא הייתי אף פעם בן אדם של מסגרות".
פאלי השקיע שנה בקריאה ומחקר של כל ענייני השדים, הרוחות והתופעות הפארא-נורמליות ועל הדרך ראה כל סרט אימה, ישן או חדש, שנקרה בדרכו. את השחקנים האלמונים מצא באודישנים כשהוא מחפש במכוון אנשים שלא נראים כמו כוכבי קולנוע. "רציתי שהם יראו כמו אנשים שכולנו מכירים, כמו חברים שלנו. זה רק מגביר את האשליה שאתה חוזה במשהו אותנטי", אומר פאלי. גם תסריט לא היה ל"פעילות על טבעית" והשחקנים שנבחרו, מיקה סלואט וקייטי פת'רסטון חסרי הניסיון, קיבלו בסך-הכל רקע כללי על הסיפור, הדמויות ומערכת היחסים ביניהן. "עשיתי ראשי פרקים ששימשו אותי בצילומים אבל הדיאלוג ביניהם היה מאולתר והגיע מהם לחלוטין. השחקנים גם לא ידעו מה הולך לקרות בסצנה מסוימת עד שהתחלנו לצלם אותה".
ובתפקיד הפיה הטובה: סטיבן שפילברג
"פעילות על טבעית" הושלם למעשה ב-2007 בגרסתו הראשונה ואף אחד בהוליווד לא נפל מהכסא. "האולפנים סירבו וטענו שאין להם מושג איך לשווק סרט דל תקציב, בלי כוכבים ובלי אקשן או פיצוצים". פאלי והסוכן שלו כבר השלימו עם הגורל והחליטו להתמקד בקידום הקריירה של הבמאי העולה. "הסוכן שלי שלח DVD של הסרט למפיקים וגורמים שונים כדי שיראו שיש במאי חדש בזירה וצמד מפיקים שראה את "פעילות על טבעית" התלהב והחליט לעזור לנו לנסות למכור אותו".
בהקרנה שערכו לגרסה המקורית נכחה גם ידידה של המפיקים העובדת באולפני "דרימוורקס" שהתלהבה ועניינה את הבוסים שלה שהחליטו לקחת צ'אנס עם הבמאי הטירון אבל בתנאי שהסרט יעבור שינויים מהותיים שיסייעו במכירתו ושיווקו. הקרנת מבחן לגרסה המקורית שהביאה לתגובות נלהבות ומחבקות גרמה להם לזנוח את רעיון הרימייק ולהוציא את הסרט המקורי". את החותמת הסופית קיבל פאלי מהבוס הגדול של "דרימוורקס", סטיבן שפילברג, שבסופו של דבר נתן אור ירוק ואף הציע את הסיום שנשאר בסופו של דבר בסרט.
הקשר בין ריאליטי לאימה
לשאלה האם חשב שהסרט יהפוך ללהיט כה גדל השיב פאלי ב"אני בכלל לא ידעתי אם זה יגיע לקולנועים וקיוותי של אצור משהו שאתבייש להראות לעולם. אבל זה ממש כמו קנייה של כרטיס לוטו, אתה חושב חיובי ומקווה לטוב". פאלי מאמין שסוד ההצלחה של הסרט טמון באופיו המציאותי: "זו קומבינציה של שני דברים: הכל מוצג באופן מאוד ריאלי, מה שגורם לך להיכנס לזה ולהזדהות עם מה שקורה ובנוסף, המחשבה על מה קורה לך בלילה, הזמן בו אתה ישן והכי פגיע, זה משהו שאני חושב שכל אחד יכול להתחבר אליו". פאלי לא מחשיב את סרט כמשתייך לז'אנר סרטי האימה למרות שכך הוא ממותג ומעדיף לחשוב עליו כעל מותחן פסיכולוגי. "אין דם וראשים כרותים, ובעצם מה שהכי מפחיד זה מה שלא רואים". הוא גם לא שוכח להתייחס להשפעה של ז'אנר הריאליטי שהכשיר, בצורה זו אחרת את הקרקע להצלחת סרטו, "אנשים רגילים לראות כל-כך הרבה ריאליטי שבו, למרות שיש קצת פברוק, אנשים מתנהגים ומדברים בלי תסריט ובטבעיות וזה אוטומטית משהו שהם מזדהים איתו יותר משחקנים שמדקלמים טקסט".
לתשומת לב הקוראת נטלי פורטמן
פאלי די חדש בכל ענייני התהילה ומעיד על עצמו שהוא לא איש של שטיחים אדומים. חייו אומנם השתנו מאז יציאת והצלחת הסרט אבל "אני לא בחוגי המסיבות", הוא אומר. "מה שנחמד בכל מה שקורה לי אלו הם ההזדמנויות שיש לי לפגוש אנשים שאני מעריך ושעל הסרטים שלהם גדלתי". פאלי, שמסרב לדבר על פרויקטים עתידיים עובד, לפני הדיווחים על סרט בשם "Area 51" ואף עתיד לביים את ההמשך ל"פעילות על טבעית". פאלי, שחולם לעבוד עם אדוארד נורטון ונטלי פורטמן ולא מעוניין להיות מתויג כבמאי סרטי אימה, עזב את עבודתו במחשבים רק לפני כמה חודשים ועסוק מאז בטיולים בעולם ופגישות עם עיתונאים: "אני עדיין לא יכול לפרוש לאי בודד", הוא מתבדח, אבל מודה שלהיות מחוזר ובביקוש מרגיש לא רע בכלל: "חצי הוליווד רוצה לפגוש אותי. כשאחזור ללוס אנג'לס אין ספק שיהיו לי כמה פגישות". לשאלה היכן הוא רואה את הקולנוע האמריקני בעוד חמש שנים ענה בפשטות: "אין לי מושג, אני בסך-הכל עשיתי סרט".