יעקב מויאל תבע את אילן זגגות רכב בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים, בסכום של 7,000 שקל לאחר שסירבה לתקן שמשה סדוקה במכוניתו. לדבריו, סוכן הביטוח שלו הפנה אותו לנתבעת, שהיא מעין "מבטח משנה" לעניין שמשות כלי רכב.
מויאל טען כי "מנהל סניף הנתבעת, בחן את הסדק בשמשה והתרשם שמדובר בסדק המצדיק את החלפתה, במסגרת ביטוח השמשות בו הייתי מבוטח. לאחר שהתברר לו שפוליסת ביטוח השמשות בת כחודש וחצי, הוא חשד שלא מדובר בנזק 'טרי', אלא בנזק בן מספר חודשים, והחליט להזמין שמאי, שיחווה דעתו ביחס לנזק". בסופו של דבר השמאי קבע שלשמשה אין כיסוי ביטוחי ותביעתו של מויאל נדחתה והוא נאלץ לשלם לנתבעת סך של 1,560 שקל עבור החלפת השמשה.
הנתבעת השיבה בכתב ההגנה שהנזק לשמשה נגרם לפני שמויאל רכש את פוליסת הביטוח, ומכאן שלא היה מקום להחליף את השמשה על חשבונה. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.
השופט
אריה רומנוב פסק, כי יש לקבל את התביעה במובן זה שעל הנתבעת להשיב למויאל את הסכום ששילם לה עבור החלפת השמשה, דהיינו 1,560 שקל בתוספת 250 שקל הוצאות משפט.
"הנטל להוכיח את הטענה כי הנזק נגרם לפני שהתובע רכש את הביטוח מוטל את הנתבעת, ואולם נטל זה לא הורם. אכן, העובדה שהתובע רכש ביטוח חודש וחצי בלבד לפני שהגיע לנתבעת, הינה עובדה אשר במבט ראשון, מעלה סימני שאלה", אמר השופט.
עם זאת קבע השופט, כי סוכן הביטוח של מויאל נתן בעדותו מענה לאותם סימני השאלה. "אין מדובר במצב בו שמשת מכוניתו של אדם נפגעה, וזמן קצר לאחר מכן הוא רכש ביטוח לשמשות בלבד. מדברי סוכן הביטוח עלה, שעיתוי רכישת ביטוח השמשות נבע ממחלוקת בין התובע לחברת הביטוח שלו לגבי דרישות המיגון שהציבה... עניין נוסף שעלה הוא, שהתובע התקשר לסוכן הביטוח כחודשיים לאחר שרכש את הביטוח, והודיע לו שהשמשה נשברה".
