שר האוצר,
יובל שטייניץ, מתח ביקורת חריפה על פסיקות בתי-המשפט, אשר לדבריו כורכים בחובם עלויות כלכליות עצומות. הדברים נאמרו במסגרת
נאומו בוועידת ישראל לעסקים, אשר נערכת בחסות היומון הכלכלי גלובס.
לדבריו, חלק מפסיקות העליון גובלות בהפקרות כלכלית. "מי שמוסמך לקבוע סדרי עדיפויות כלכליים וחברתיים זו הממשלה והכנסת ולא בתי המשפט", אמר שטייניץ.
"בעוד שאנחנו במשרד האוצר בוחנים בשבע עיניים כל הוצאה תקציבית של מיליונים בודדים מחד-גיסא, או לחילופין הטבת מס שעלותה מליונים בודדים מאידך-גיסא - בתי המשפט פוסקים כמעט מדי רבעון פסיקות בעלויות של עשרות ומאות מיליונים, ואפילו מיליארדים של שקלים", ציין.
"על מערכת המשפט לרסן עצמה ככל שמדובר בשיקולים מקרו-כלכליים. אין זה מסמכותה, אין זה ביכולתה", הוסיף.
שטייניץ הודיע כי הוא בוחן בשיתוף עם שר המשפטים,
יעקב נאמן, דרכים לחייב את שופטי בג"צ, באמצעות חקיקה, להתחשב בשיקולים תקציביים מקרו-כלכליים, "כך שתימנענה פסיקות המערערות את כל מערך סדרי העדיפויות של החברה בישראל".
שטייניץ נתן דוגמה לדבריו מההווי ששרר בממשלה בכלל ובמשרד האוצר בפרט בעיצומה של בניית התוכנית הכלכלית והתקציב הדו-שנתי בחודשים אפריל ומאי השנה. "בעיצומם של הדיונים הללו, אחרי שהתגבש כבר השלד של התוכנית, נוחתת עלינו גזירה חדשה - לא נפילת שווקים בארה"ב, לא ירידה חדה בייצוא, ואפילו לא ירידה דרמטית בשער הדולר - אלא פסק הדין בעניין 'הוצאות מטפלת'. פתאום כל הקלפים נטרפים, תכנוני הגירעון קורסים וצריך להתחיל לבנות את התוכנית מחדש. כך ממשלה לא יכולה לנהל מדיניות כלכלית, ודאי שלא בתקופת משבר".
"באנו חושך לגרש - ואור היציאה ממנהרת המיתון אכן נראה"
"בחנוכה נוהגים לומר 'באנו חושך לגרש', ואכן האפלה מתפוגגת ונראה אור בקצה המנהרה".
לדברי שטייניץ, לעומת אווירת הנכאים ששררה סוף שנת 2008, בסוף שנת 2009 ניתן לבשר כי חל שיפור מתון באבטלה, הייצוא מתאושש, הגרעון יהיה במימדים סבירים, והמשק עובר בהדרגתיות לצמיחה.
שר האוצר הזכיר בדבריו את תמצית דוח קרן המטבע על כלכלת ישראל לשנת 2009, שהוגש לשר האוצר ולנגיד בנק ישראל. בדוח נכתב כי ההרחבה המוניטרית הנחרצת שכללה אמצעים 'בלתי קונבנציוליים' וצעדים שהיו ממוקדים במידה ראויה לייצוב זרמי-האשראי.
לדבריו, אומנם המדיניות המוניטרית בישראל לא הייתה שונה מהנעשה בעולם, אך בתחום הפיסקלי בוצעו כמה צעדים השונים לחלוטין מיתר הכלכלות בעולם המפותח והמתפתח. "ממשלות מערביות קידמו תוכניות האצה ושפכו סכומי-עתק להזרמת משאבים אל המשק, אך בישראל נהגנו אחרת. החשיבה שלנו הייתה ארוכת-טווח", אמר שטייניץ. "בחרנו במסלולים רב-שנתיים: תקציב דו-שנתי, מתווה גרעון פוחת חמש-שנתי, ותוכנית הפחתת מיסים שבע-שנתית. מאחר שהכלכלה מבוססת על ציפיות לטווח הארוך, יש לתכנון רב-שנתי השלכות חיוביות מיידיות גם על הטווח הקצר".
"החינוך חשוב, הרווחה חשובה, הביטחון חשוב, הבריאות חשובה, התשתיות חשובות וכן הלאה - הכל חשוב, אבל נדרשת ראייה כלכלית כוללת, לכן אני דורש מחברי הממשלה והכנסת לגלות אחריות", אמר. "שם המשחק הוא אחריות פיסקלית, אחריות תקציבית ואחריות ציבורית".
