|
|
מזוז. הכשר גורף לעינויים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
סקירה שנכתבה לרגל עשור לבג"צ העינויים מגלה כי מתוך 600 תלונות על עינויים ב-9 השנים האחרונות - 0 הועברו מהיועץ המשפטי לממשלה לחקירת מח"ש.
הסקירה של "הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל" מתפרסמת לרגל כינוס במלאת עשור ל"פסק דין העינויים". הוועד חושף מציאות בה לדבריו רשויות המדינה מונעות באורח שיטתי חקירה של תלונות הנוגעות לעינויים בידי חוקרי שב"כ. "בכל מקרה שבו נודע על עינויים או התעללות, בין אם באמצעות תלונה ובין אם בדרך אחרת, יש לפתוח לאלתר בחקירה פלילית. ליועץ המשפטי לממשלה לא יכול להיות שיקול דעת בעניין זה. פרשנות מתבקשת הן מהמשפט הבינלאומי והן מהמשפט הפלילי הישראלי, וועדת האו"ם נגד עיוניים דרשה זאת במפורש", כותב הוועד.
מן הסקירה "מתחת לכל ביקורת: העדר חקירה וענישה של עינויים והתעללות בחקירת שב"כ" עולה כי אין בישראל מנגנון חקירה אמיתי של תלונות על עינויים. עובדה זו יוצרת חסינות מוחלטת לחוקרים המבצעים עבירות פליליות חמורות. לדברי הוועד, הדבר מהווה, הלכה למעשה, הסכמה, ואף עידוד, של מערכת אכיפת החוק למעשי העינויים המתרחשים בחדרי החקירות של השב"כ. בין היתר, נמנעות פתיחתן של חקירות פליליות בתלונות על עינויים ומיצוי הדין עם מענים, בכך שהתלונות אינן מועברות לגורם חיצוני, אלא נבדקות על-ידי איש שב"כ, מבקר תלונות הנחקרים (מבת"ן). המלצות המבת"ן לסיים את בדיקת התלונות ללא העברה לחקירה פלילית זוכות, ללא יוצא מן הכלל, לאישורם של הפרקליט הממונה עליו במשרד המשפטים ושל היועץ המשפטי לממשלה. התנועה טוענת כי בכך נותנים למעשה היועץ המשפטי לממשלה והפועלים מטעמו הכשר גורף לביצועם של עינויים בישראל.
"העובדה שאף אחת מלמעלה מ-600 תלונות לא הובילה ולו לפתיחתה של חקירה פלילית אחת, מעידה יותר מכל על היות הבדיקות למראית עין בלבד", נרשם בסקירה "גוף האמון על חקירתם של עינויים ושיטות חקירה פסולות אינו יכול להיות גוף של השב"כ; הוא אינו יכול להוות תחליף לחקירה פלילית; עליו לבצע את החקירה באופן שיהא חשוף לכול, ועליו להיות בעל סמכויות אכיפה משמעויות באופן שישפיע על תפקוד חוקי השב"כ ובראש ובראשונה ימנע קיומם של עינויים אסורים".
