|
|
ונציה. אין כניסה לכלי רכב
|
|
|
|
|
|
|
אלכסנדר קלמפף תבע את חברת איסתא ישראל בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים, בסכום של 8,000 שקל, לאחר ששב במפח נפש מחופשה בוונציה. לדבריו, באתר האינטרנט של הנתבעת פורסם שחדרי המלון פונים לתעלות המים ולכן הסכים לשלם סכום גבוה עבור חדר. "לאחרונה שונה התיאור באתר ולא מצוין יותר שהחדרים פונים לתעלות".
לטענתו, שוכנע לשכור רכב לתקופה ארוכה יותר, למרות שהנתבעת ידעה או הייתה צריכה לדעת כי בוונציה אין מה לעשות עם רכב, שכן אסור להיכנס לעיר עם רכב. עלות החניה מחוץ לעיר היא 30 אירו ליום והתובע דרש את ההפרש במחיר שכירת הרכב ועלות החניה בתוספת עלות מכשיר GPS ליומיים בהם היה בונציה ולא נהנה ממנו, בסך של 15 אירו ליום ובסך-הכל 30 אירו.
סכום התביעה כלל: הפרשים בין מחירי המלון, ביטול יומיים בוונציה (קיצור חופשה), כאב וסבל, תשלום עבור חניה ו-GPS, טרטור וייעוץ משפטי.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי היא סוכנות נסיעות ומתווכת בין נוסעים לספקי שירות, ולא מספקת בעצמה את שירותי התיירות ואינה אחראית לביצועם. לדבריה, אין באתר האינטרנט הבטחה כי כל חדרי המלון פונים לתעלות ולא נכון שהעלות של בית המלון גבוהה בהרבה מבתי מלון אחרים. "התובע לא ניסה לברר אם חדרי המלון פונים לתעלות ולא התעניין בכך בעת ההזמנה. התובע לא קיצר את שהותו ביומיים עקב עלות המלון וקודם לכן הזמין מלון אחר ברמה פחותה ל-3 ימים. התובע לא פנה לנציגינו כשהגיע למלון, ואם היה פונה אולי היו יכולים לעזור לו".
לדבריה, שכירת רכב לשבוע הייתה יותר אטרקטיבית לתובע משום שארבעה ימי שכירות חושבו לפי 40 אירו ליום ואילו לשבוע לפי 29 אירו.
השופט גד ארנברג קבע בפסק הדין כי דין התביעה להתקבל, אולם אין ביסוס מספיק לסכום התביעה. "הנתבעת אינה יכולה להתחמק ולטעון שאין לה אחריות על החבילה שנרכשה שכן הרכישה בוצעה לאחר עיון באתר האינטרנט שלה ועל-פי מה שפורסם בו. עובדה היא גם שהפרסום שונה כך שאין ספק שניתן היה להבין מהפרסום הקודם שחדרי המלון פונים לתעלות. מאידך, אם הדבר היה כה חשוב לתובע מן הראוי שהיה מברר עוד לפני ההזמנה האם אכן כך הדברים שכן מהפרסום לא ברור באופן חד-משמעי שכל חדרי המלון פונים לתעלות. כמו"כ אין לשכוח כי התובע ניצל את מלוא החופשה שהזמין וכן אין להתעלם מכך שקודם לכן הזמין חדר במלון אחר ל-3 לילות ולא ל-4 כפי שטען".
הוא הדגיש כי ראוי שסוכנות נסיעות תבהיר שבזמן שהות בוונציה לא ניתן לעשות שימוש ברכב, כך שהתובע יכול היה לשקול טוב יותר אם להזמין רכב לארבעה ימים ולשלם לפי 40 אירו ליום או לשבעה ימים לפי מחיר של 29 אירו ליום.
השופט מתח ביקורת על חמדנותו של התובע: "התובע תבע סך של 8,000 שקל שהם יותר מעלותה של כל החבילה... התובע תובע איפוא כ-6,000 שקל על עגמת נפש לטיול אותו ביצע במלואו???. כאמור לעיל אני סבור שגם לתובע חלק מהאשם בכך שלא בירר לפני ההזמנה האם כל חדרי המלון פונים לתעלות שכן הדברים לא היו כתובים באופן חד-משמעי באתר".
הוא הוסיף כי "אין לקבל את טענות הנתבעת לפיהן כיון שהיא סוכנות בלבד אין מקום לחייבה בסכום כלשהו. הקשר של התובע הוא איתה בלבד ועל סמך נתונים שפורסמו באתר שלה ועצות שניתנו על-ידי סוכניה". בסופו של דבר, הנתבעת חויבה לשלם לתובע סך של 1,500 שקל בתוספת הוצאות אגרה.
