טלי בן-ענת תבעה את מרום שירותים ואחזקה בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים, לאחר שסבלה ממכונת ייבוש "סוררת". לדבריה, הזמינה את הנתבעת לאחר שהמייבש הפסיק לייבש וכשהגיע טכנאי, שילמה לו בגין אותו ביקור ועבור שירות למשך 3 שנים. בדיקת הטכנאי העלתה כי המייבש תקין, אולם כשניסתה לייבש בגדים, הסתבר שהמכונה אינה תקינה ובפועל אינה מייבשת את הכביסה.
בן-ענת תיארה בכתב התביעה קשיים רבים בתקשורת עם הנתבעת בהזמנת תרמוסטט, וקשיים בתיאום בינה לבין הטכנאי שאמור להגיע לביתה.
בסופו של דבר, ולאחר אובדן זמן, הגיע טכנאי שהחליף את גוף החימום של המייבש ולא את התרמוסטט. "חויבתי, להפתעתי, במחיר החלק, למרות האחריות, שכן לא הובהר לי מראש שמחיר החלק אינו כלול בשירות שרכשתי".
בן-ענת הוסיפה כי לאחר התיקון ניסתה שוב להפעיל את המייבש, אולם הבגדים עדיין לא התייבשו. "פניתי לנתבעת, תוך זמן סביר, הובטח שיגיע טכנאי בכיר, ולאחר עיכובים רבים הגיע אותו טכנאי, שאמר שייתכן שיש קושי בתרמוסטט, וגוף החימום אינו מגיע לחום הראוי. הוא הבטיח שהחברה תחליף תרמוסטט ויתקשרו אלי, אך החברה לא יצרה עמי קשר, אף שבפנייה טלפונית הובטח שכך ייעשה".
בן-ענת ביקשה פיצוי בגין נזקיה, בזבוז הזמן בהמתנה לטכנאים ובגין כל התקופה בה הייתה ללא מכונת ייבוש.
"רוצה להתעשר שלא כדין" הנתבעת הגישה כתב הגנה קצר ביותר, בו טענה כי מייבש הכביסה נבדק ונמצא תקין. "נוכח התלונות החוזרות, נבדקה המכונה מספר פעמים ונמצאה תקינה. לתובעת אין כל ראיה כי המייבש אינו תקין".
לדבריה, שלחה טכנאים פעמים רבות ולמרות זאת, הייתה נכונה להשיב לבן-ענת את דמי השירות בסך 1,000 שקל לאחר שלא הייתה שבעת-רצון מהשירות. "התביעה קטנונית, נגועה בחוסר תום לב ומטרתה להביא להתעשרות שלא כדין", נטען.
תביעה קטנה לא כפופה לדיני ראיות בדיון בפני השופט
אלון אינפלד, טען נציג הנתבעת, שלאחר הגשת התביעה בדק את המייבש באמצעות מכשירים, ולא מצא כל פגם. השופט העיר על כך: "אף דיווח זה תואר בעל פה בלבד. לא ניתן תיאור של אופן הבדיקה, לא ניתן הסבר לתיאורים של התובעת של השינוי שחל במכונה, לא נשללה הטענה כי החלפה של תרמוסטט תועיל ולא באה כל התייחסות לאמירה זו של הטכנאים מטעם הנתבעת".
בפסק הדין קבע השופט כי אין לקבל את טענות הנתבעת. "אכן, ממבט ראשון, הנטל על התובעת להראות כי המכשיר אינו תקין ולכאורה היא לא עמדה בנטל זה. כך קורה בדרך כלל בתביעות ממין זה, כאשר הצרכן טוען כי המכשיר מקולקל, ללא ראיות נוספות מעבר לעצם טענתו, ונותנת השירות מציגה את רישומיה המפורטים, אודות הטיפול שנתנה ותוצאות בדיקות מומחים מטעמה לפיה המכשיר תקין. אולם, לא כך הוא במקרה דנן".
לדברי השופט, למרות שהנתבעת בדקה את המכשיר, היא לא הגישה ולו דוח אחד שנרשם על יסוד ביקור מזמן אמת. "לא הייתה כל התייחסות לטענות המפורטות מאוד של התובעת אודות שיחות טלפון מסוימות בתאריכים מסוימים, ביקורי טכנאים בתאריכים מסוימים, ובעיקר אמרות של טכנאים מטעם הנתבעת, אשר התובעת מאזכרת בכתב התביעה".
השופט הדגיש כי מדובר בתביעה קטנה, שאינה כפופה לדיני הראיות וניתן להוכיח טענה עובדתית באופן עקיף, ולא רק בחוות דעת ישירה, הכתובה על-פי פקודת הראיות. "התובעת מסרה כי טכנאי הנתבעת הם שאמרו שיש צורך להחליף את התרמוסטט, אולם זה לא הוחלף על-ידי הנתבעת. בהעדר תשובה לטענה זו, הרי 'הודיית בעל דין' כזו היא ראייה מספקת לצורך הליך כזה. יש לראות הטענות כמוכחות מעבר למאזן ההסתברות".
בסופו של דבר, השופט חייב את הנתבעת לשלם לבן-ענת עבור בזבוז זמן, כשלים של השירות והמכונה, ובהתחשב בכך שיכולה הייתה להקטין את הנזק ולא עשתה כן, סך של 3,000 שקל בתוספת 400 שקל הוצאות משפט. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.
