פלונית טענה כי בעלה לשעבר תקף אותה מינית ולאור זאת הגישה נגדו תביעה נזיקית לבית משפט לענייני משפחה ברמת-גן, בסכום של 1,200,000 שקל. האישה ביקשה להטיל עיקול על חלקו של בעלה בדירתם המשותפת ולאחר שנדחתה הגישה ערעור על החלטת הרשמת לבית משפט לענייני משפחה ברמת-גן. המערערת והמשיב (הבעל לשעבר) התגרשו ביום 21.11.99 וביום 11.2.09 הגישה המערערת את התביעה הנזיקית. ביום 26.2.09 הגישה בקשה למתן עיקול נכסים במעמד צד אחד והרשמת, בהחלטתה מיום 8.3.09, דחתה את הבקשה.
הרשמת כתבה את הדברים הבאים: "לפני מונחת בקשה למתן צו עיקול בתביעת נזיקין כנגד המשיב, בגין נזקים נטענים עקב כגון תקיפה מינית ופיזית שביצע במשיבה. לבקשה לא צורפו כל ראיות מהימנות לכאורה להוכחת התביעה. לבקשה צורף כתב התביעה עצמו. גם לכתב התביעה לא צורפו ראיות מהימנות לכאורה לנטען בתביעה. צורפו ראיות הקשורות לילדי התובעת, אם הן אינן רלוונטיות למעשים הנטענים נגדה. דפים מיומנה של המבקשת אינם עולים בגדר ראיה מהימנה לכאורה הנדרשת, וגם מתלונתה במשטרה חזרה בה המבקשת. לכך יש להוסיף את העובדות שכל המעשים הנטענים אירעו לכל המאוחר בשנת 1999 שאז התגרשו הצדדים ולכאורה התביעה התיישנה. לפיכך אין מספיק ראיות כדי להיעתר לבקשה במעמד צד אחד והבקשה נדחית".
בערעור לבית משפט לענייני משפחה ברמת-גן על החלטת הרשמת, טענה האישה כי הרשמת לא בחנה את שאלת מאזן הנוחות ושאלת ההכבדה, וכי צירפה ראיות ומסמכים לביסוס תביעתה ועמדה ברף הראייתי הנדרש לצורך מתן צו העיקול. הבעל לשעבר-המשיב טען מנגד כי יש לדחות את הערעור, שכן הראיות שצירפה המבקשת לבקשתה לא היו מספיקות לצורך מתן צו העיקול.
"קיים סיכוי סביר שהיר תזכה בתביעה" בפסק הדין קבעה השופטת
שפרה גליק כי הפסיקה הכירה, לא אחת, במצבים בהם בתביעה לנזקי גוף ניתן להטיל עיקול על כספי נתבע כדי להבטיח את ביצועו של פסק הדין. "כל שנדרשת המבקשת בשלב זה הוא לעמוד במבחן ההסתברות של קיום סיכוי של עילת תביעה ראויה ואכן היא עומדת בו. עילות התביעה במקרה שבפניי עונות על הנדרש לצורך מבחן קיומה של עילת תביעה, שכן קיים סיכוי סביר שהיא תזכה בתביעה. מכל מקום, לצורך השלב בו מצוי ההליך, נראה כי לא מדובר בתביעה משוללת יסוד והמבקשת עמדה בתנאי קיומה של עילת תביעה ראויה".
השופטת גליק הוסיפה כי האישה צירפה לבקשתה ראיה מהימנה המבססת את הקשר הסיבתי בין הנזקים שנגרמו לה לבין מעשיו של המשיב. "מספיקה ראיה לכאורה לצורך הוכחת עובדה השנויה במחלוקת, ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה סופית. ולכן, די שהמבקשת תציג לפני בית המשפט ראיות, אשר אם תוכחנה, קיים סיכויי סביר שתביעתה תתקבל. מכאן, כי המבקשת מלאה דרישה זו".
עיקול על חלקו של הגבר השופטת גליק התייחסה לטענתה של האישה, כי קיים חשש שהבעל לשעבר יפעל להברחת רכושו, כך שבבואה לממש את פסק הדין, תמצא עצמה לפני שוקת שבורה: "לאחר שבחנתי את עמדת המבקשת והמשיב, אני מעדיפה את עמדת המבקשת על פני עמדת המשיב. מסקנתי היא שהמבקשת עומדת בדרישת הנטל הנדרש לצורך מבחן ההכבדה. ישנו חשש שאם יינתן פסק דין לטובתה - היא לא תוכל לממש ולבצע את פסק הדין בלא מתן צו העיקול הזמני".
כן הדגישה השופטת כי על בית המשפט הדן בבקשת עיקול, לבחון את שיקולי מאזן הנוחות בין הצדדים, ולבחון את נזקו של מי חמור יותר כתוצאה ממתן צו העיקול. כמו-כן יש לבדוק את תום הלב של מבקש הבקשה, היותו של הסעד הניתן צודק וראוי בנסיבות העניין, והיותה של הפגיעה בנתבע מידתית. "לאחר ששקלתי את הדברים, ולאור בחינת מאזן הנוחות בשאלת הטלת העיקול, סבורני כי אינטרס המבקשת שלא ייפגע קניינה, על בסיס תביעה שעדיין לא הוכחה, גובר על אינטרס המשיב. אך עם זאת לא מצאתי לנכון להטיל עיקול על סך מלוא הסכום הנתבע בתביעה, קרי עיקול בסך 1,200,000".
השופטת גליק הטילה עיקול על חלקו של הגבר בדירה המשותפת של הצדדים, וקבעה שעל האישה להפקיד התחייבות עצמית ללא הגבלה בסכום, ערבות צד ג' עד לסך של 5,000 שקל בתוך 20 יום. "במידה ולא יופקדו הערבויות במועד ולא תינתן הארכת מועד כלשהי, יבוטל צו העיקול".
