|
|
הנאשם חזר על מעשיו שוב, ושוב ביקש מבית המשפט שלא לשלחו למאסר בכדי שלא ידרדר לסמים
|
|
|
|
|
|
|
"בתי המשפט התייחסו רבות לצורך בהגנה על אנשים דוגמת המתלוננת, שכן קל מאוד לנצל אותם. במקרים רבים מדובר באנשים הצמאים לתשומת לב ולחיבה, ובשל מוגבלותם הם אינם יכולים להבחין בין חיבה אמיתית ולבין ניצול. כך, הם נענים בקלות למה שהם מפרשים בטעות כגילוי עניין אמיתי בהם. וראיה לכך במקרה זה היא תשובתה של המתלוננת בחקירתה בבית המשפט, שכאשר הנאשם שאל אותה האם היא רוצה להתחתן איתו, היא חשבה שהוא שואל אותה על כך ברצינות". כך קבעה (יום ג', ה 13.04.10) שופטת בית משפט השלום בירושלים, רבקה פרידמן-פלדמן במסגרת גזר דינו של דוד שוקרון, אשר הורשע בביצע מגונה בחסרת ישע.
השופטת פרידמן-פלדמן לא התרשמה מן הטיעונים להקלה בעונש אשר העלה סנגורו של הנאשם, בגיבוי עדים מטעמו, וקבעה כי "נראה כי מורא החוק ובית המשפט אינו משפיע דיו על הנאשם. הרישום הפלילי שהגיש ב"כ המאשימה מתחיל כאמור בשנת 1985 ומסתיים בשנת 2003, כאשר העבירה הנוכחית בוצעה בשנת 2008. כך שניתן לומר שהנאשם מבצע עבירות מגיל 16, כמעט ברצף".
באותה פרשה הנאשם, עובד ברשת חנויות המכולת "מעיין 2000", ביצע מעשה מגונה בעוברת אורח, צעירה הלוקה בפיגור שכלי קל עד בינוני, בחדר השירותים של חנות המכולת שלו: כשנכנסה הצעירה אל חנות המכולת הנאשם ביקש ממנה לסור לחדר השירותים, והחל לבצע בה מעשים מגונים. הגם שלא הוגש תסקיר נפגע-עבירה ביחס לקורבן, חברתה של הצעירה, רבקי, כמו גם אמה, העידו כיצד לאחר האירוע הנערה בכתה, רעדה, הזיעה, וככלל, נראתה כמי שחוותה טראומה קשה. גם צילום חקירתה של הצעירה במשטרה מעיד כי הצעירה חוותה טראומה קשה מאוד - כאשר היא נשאלה בידי החוקרים שאלות כלליות, היא נראתה עליצה ושמחה, אולם כאשר נשאלה באשר לאירוע, ניכר על פניה כי היא חווה את האירוע מחדש והדיון על כך מסב לה טראומה קשה. זאת ועוד - בית המשפט ציין כי בהיות הנערה חרדית, מתווסף חטא על פשע, וזאת משום שהנערה פגיעה פעמיים - לא רק כמוגבלת אלא גם כחרדית. רבקי, חברתה של הנערה העידה כי רק כשלושה שבועות ערב נישואיה למדה לראשונה(!) על אודות יחסים בין המינים, וניתן להניח שהקורבן עצמה, בהיותה מוגבלת, מעולם לא הודרכה בנושאים הקשורים ליחסים בין המינים, ועל כן- כאשר קרא אותה הנאשם אל חדר השירותים, היא לא יכלה אפילו לשער את כוונתו, חולשה אשר הועצמה כאמור מעצם היותה מוגבלת אשר ממילא מתקשה להבין סיטואציות חברתיות בהקשרן.
"הנאשם מנסה לעלות על דרך הישר"
לטובת הנאשם העידו שורה של עדי אופי - מעסיקו ברשת המכולות "מעיין 2000", אשר תיאר כיצד הנאשם התקדם מדרגה של סדרן סחורה, לדרגה של מנהל חנות, תוך שהוא "משקיע את נשמתו בעבודה". מעסיקו הביע חשש ולפיו, הנאשם, אשר נקי מסמים מזה שש שנים, ישוב לסורו הנרקוטי אם חלילה ישלח למאסר, שהינו, כידוע, "גן עדן למסוממים". מטעם הנאשם העידה גם חברתו לחיים, אם גרושה לחמש בנות, אשר בניגוד למתלוננת אשר חוותה את נחת זרועו (בעלת הכוונה המינית) של הנאשם, העידה כי הבנות רואות בנאשם "דמות אבהית" וכי "כניסתו לכלא תגרום להן לחווית נטישה". עוד גרס הנאשם לטובתו כי לא הפעיל כל כוח על המתלוננת (אשר הייתה מוגבלת בשכלה וממילא חוסר האונים שלה מובנה בתוך מצבה, ועל כן לא היה צריך להפעיל כוח), וכי כשביקשה להשתחרר "נתן לה ללכת", וכן כי "לא נגרם למתלוננת כל נזק" (זו אותה מתלוננת אשר חוותה מצבי רוח סוערים ומשתנים לאחר האירוע), וכי "מדובר באירוע חד פעמי", ו"לא בפגיעה מתמשכת".
ביהמ"ש: להגן על בעלי מוגבלויות
שורת הטיעונים לטובת הנאשם, לרבות עבודתו המסורה במכולת, נסיונו להשתקם מן הסם, והעובדה שבעברו "רק" עבירת מין אחת (ניגש לשכנה מאחור, סתם את פיה, איים עליה כי אם "לא תרגע" יאנוס אותה, ונגע בחזה), ו"מספר" עבירות מסוג אחר (רכוש, החזקת סם לשימוש עצמי), לא הרשימה את בית המשפט, אשר ביכר את עניינו של הקורבן על פני עניינו של מבצע הפשע. בית המשפט מצטט בהקשר זה את שנפסק בעבר בקשר לעבירות מין אשר מבוצעות בבעלי מוגבלויות:
ומרת המעשים המיוחסים למערער, אשר בוצעו כלפי נער המוגבל בשכלו, ברורה. המערער ניצל את תמימותו של המתלונן, הנמנה עם אוכלוסיה פגיעה במיוחד שמהווה "טרף קל" עבור אילו שאינם חסים על כבודם ואוטונומיית גופם בדרכם להשבעת צרכיהם המיניים. בהיבט זה על העונש לבטא גם את חובת בית המשפט להגן על המוגבלים והחריגים בחברה. על בית המשפט להעביר מסר ציבורי חד-משמעי שגופם וכבודם של אוכלוסיות פגיעות אינו הפקר".
טעם נוסף שבשלו לא התרשם בית המשפט מן הטיעונים של הנאשם לעונש, לרבות חששו "לשוב לסם" אם ישלח למאסר, הינו, שטיעונים אלו אינם אלא בבחינת 'תקליט שבור' או "שידור חוזר" - בעבר, כאשר הנאשם כבר הורשע בביצוע מעשה מגונה בשכנתו, הוא העלה את אותם טיעונים- ומה הועילו (אז) שופטים ברחמנותם? נאדה! שכן הנאשם חזר ושב לסורו. "באיזון כל השיקולים שפורטו לעיל, ועל-אף שנראה כי הנאשם אכן מנסה לעלות על דרך המלך, חומרת המעשה וניצול מוגבלותה של המתלוננת גוברים ואינם מצדיקים הקלה בעונש" מסכמת השופטת את דבריה תוך שהיא משיתה על הנאשם שלוש וחצי שנות מאסר, ועוד שמונה חודשי מאסר על תנאי, אותם ירצה הנאשם "באם לא יעבור מיום שחרורו כל עבירת מין".
תקציר: על דוד שוקרון, אשר הורשע בביצו עבירת מין בצעירה מוגבלת בשכלה, הושתו כ 3.5 שנות מאסר, כאשר בין יתר שיקולי הענישה מנתה השופטת את עברו הפלילי המכביד כמו גם את הטראומה שנגרמה למתלוננת. השופטת לא התרשמה מנסיונותיו של הנאשם לשוב למוטב (הוא נקי מסם 6 שנים), שכן טיעונים אלו שימשו אותו בפני בית המשפט בפעם הקודמת בה ביצע עבירת מין בצעירה, והנה הוא שב ומבצע עבירת מין נוספת, הפעם במוגבלת בשכלה.
