|
|
אינן חפצות בפגישה עם האב מכיוון שהתעלל בהן [צילום אילוסטרציה: AP]
|
|
|
|
|
אישה ושתי בנותיה הקטינות הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בעיר (השופט בן ציון גרינברגר), ששלל את מזונות הקטינות. מכתב התביעה שהגיש האב לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים עלה כי שתי הבנות - בת 17 ובת 15 - מסרבות לקיים עימו קשר ובשל כך ביקש לפטור אותו ממזונותיהן. לדבריו, עשה כל שביכולתו על-מנת להיות בקשר עימן אלא שהן מסרבות בתוקף לראות אותו, לדבר איתו בטלפון ולקבל ממנו מכתבים ומתנות. הבנות השיבו שהסירוב נעוץ בהתנהגותו האלימה של האב, ולאור זאת אין לפטור אותו מתשלום מזונותיהן. השופט בן ציון גרינברגר, אימץ את עמדת האב, בין היתר, שהבנות מסרבות לקחת חלק בהליך טיפולי ופטר את האב מתשלום מזונותיהן. השופט התייחס לכך שהבת הגדולה כועסת על האב, משום שהיכה אותה בחגורה ואסר עליה להשתתף בתחרות שחייה שעלולה הייתה להימשך בשבת בעוד הם מנהלים אורח-חיים דתי. הבת אינה סולחת לאביה על התנהגותו ורואה בכך הצדקה לניתוק הקשר עימו.
בית המשפט לענייני משפחה קבע שמתוך היכרות רבת-שנים עם בני המשפחה וממכלול ההליכים שהתנהלו לפניו, כולל מתסקירים שהגישה פקידת סעד, עלה שסרבנות הבנות מוגזמת, קיצונית והבנות עצמן מתקשות להסבירה. בית המשפט התרשם שסרבנותה של הבת הצעירה הינה תוצאת השפעת האחות הבכירה ואולי גם של האם ואינה נעוצה בסיבה אובייקטיבית במישור היחסים שבינה ובין האב. "טענות התובעות אשר מנסות בטיעוניהן לאסוף מן הגורן ומן היקב כדי ליצור יש מאין מסכת עובדתית שתצדיק את הסרבנות, איננה משכנעת כלל וכלל, ולאחר שעברתי על כל הטענות שלהן לא מצאתי שיש בהם כדי להסביר, ובוודאי שלא להצדיק ניתוק כה מוחלט וקיצוני כפי שקיים היום", נכתב בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה.
בכתב הערעור נטען כי במהלך הנישואין נקט האב באלימות כלפי האישה וכלפי הילדים. לאב נערכה בהסכמתו בדיקת פוליגרף והוא יצא דובר שקר ובית המשפט השתכנע לאחר ששוחח עם פקידת הסעד, שהאב נהג באלימות כלפי האישה והבת הבכורה וכי הורחק בעבר מהבית למשך תקופה ארוכה. לדברי המערערות, האב לא לקח אחריות על חלקו בניתוק הקשר עימן וכי הוא האחראי לניתוק והן מעוניינות להיות איתו בקשר. האב השיב שעשה הכל על-מנת לחדש הקשר עם הבנות, והציע לפנות לפסיכולוג ילדים, אך הצעתו נדחתה. האב התעקש שההלכה הפוטרת מתשלום מזונות לילדים מורדים חלה בעניינו ובצדק פסק בית המשפט לזכותו.
"מעוניין לקיים יחסים תקינים עם כל ילדיו"?
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את הערעור והדגיש בפסק הדין שניתן לצמצם את חובת המזונות לילד, כולה או מקצתה, כאשר מדובר בילד מורד המסרב לקיים קשר עם הוריו בניגוד להוראת בית המשפט או בית הדין. "עם זאת, ייתכנו מקרים בהם מסרב הילד לראות את אביו או את אמו, ואף אינו נוהג בהם מצוות כבוד אב ואם, ועדיין לא יוכרז כילד 'מורד'. כאלה הם המקרים בהם לא ניתן לתלות את האשם בקטין וכאשר הנסיבות מצביעות על קיום צידוק לסרבנות". בית המשפט המחוזי קבע כי יש לבחון האם הפסקת תשלום המזונות לא תביא את הילד לחרפת רעב. "למרות שמחובת הילד לקיים קשר עם הוריו, עד שמגיעים למסקנה כי סרבנותו לפגוש בהורה שאין בידיו משמורת מצדיקה הפחתת המזונות הדרושים לקיומו, ראוי לנהוג בזהירות ובריסון. הטלת סנקציה כה חמורה של ביטול המזונות, היא אמצעי קיצוני שאין לנקוט בו אלא במקרים של מרדנות בעלת ביטויים בולטים, גסים ועולבים".
לדברי בית המשפט המחוזי, סירובן של הבנות להיפגש עם אביהן אינו נשען על אדנים רציונאליים מוצקים והן מתבצרות בעמדתן, כמנהגם של צעירים. "כיום אין בפי הבנות נימוק רציונאלי מדוע הן מסרבות להיפגש עם אביהן, ומבחינתן אין עוד צורך במתן הסבר או צידוק לכך. הסירוב הוא בבחינת 'חי הנושא את עצמו'. יש לו חיות משל עצמו. מבחינתן, זהו המצב הקיים ואין מקום לשנותו". בית המשפט המחוזי הוסיף שגם האב אינו חף מטעויות, ומתוך התסקירים עלה שלא נפגש באופן סדיר עם ילדיו במועדים שנקבעו ולא הראה התלהבות לעשות כן. "הצהרתו כאילו הוא מוכן לעשות 'הכול' כדי לאחות את הקרעים ביחסיו עם ילדיו, היא הצהרה לא מדויקת. הוא הביע נכונות לפנות לטיפול ובלבד שהוא לא יישא בהוצאותיו. יחסיו עם ילדיו רק הולכים ומחמירים. כיום, אף בניו הקטנים מסרבים להיפגש עימו. לא ברור כלל, האם הוא באמת ובתמים מעוניין לקיים יחסים תקינים עם כל ילדיו ככלל ועם בנותיו בפרט".
בית משפט המחוזי הדגיש שבלתי אפשרי לסבור כי מתן פטור לאב מתשלום מזונות בנותיו יקרב אותן אליו ובהיותו הצד הבוגר בסכסוך, המחוות צריכות להגיע ממנו, ואין לצפות, ולו בטווח הקצר, שבנותיו תצעדנה לקראתו. לדברי בית המשפט המחוזי, בית המשפט לענייני משפחה לא בדק את מצבה הכלכלי של האישה וצרכיהן של הבנות, ולא ניתן לדעת כיצד ביטול מזונות הבנות משפיע על מצבן ומצב המשפחה כולה, שכלכלתה נופלת על כתפיה של האם באופן בלעדי, כאשר אינה אשמה במצב העגום שנוצר. "הענשתן של הבנות באמצעות ביטול מזונותיהן, היא למעשה הענשת המשפחה כולה, ולא ניתן לעשות זאת מבלי בדיקה מעמיקה אודות יכולתה של המשפחה לשרוד בלי תשלום מזונותיהן של הבנות. קשה גם להשתכנע שסירובן של הבנות להיפגש עם האב הוא למרבה הצער מעשה החורג מסירובם של ילדים רבים אחרים, בנים למשפחות שהשלום אינו שורר עוד במעונן. לא פעם במצבים כאלו ילדים מצדדים עם הורה אחד על חשבון ההורה האחר, אף ללא תרומתו של איש ליצירת ההתנגדות העיקשת של הילדים להיפגש עם ההורה האחר. ילדים נוטים לשאת בקרבם כעסים רבים כלפי אותו הורה אשר על-פי הבנתם אחראי לקרע במשפחה. לכן, אין די בסתם סירוב להיפגש עם ההורה כדי לשלול מהילד את מזונותיו, ולא בכדי נקבע כי יש לתור אחר ביטויים עולבים, גסים ופוגעים, שלא כבמקרה זה, כדי לפטור את ההורה מתשלום מזונות ילדיו".
עוד קבע בית המשפט המחוזי בפסק הדין כי היה מקום לשקול בתחילה את צמצום המזונות ולא לבטלם לגמרי. "בכך היה כדי לשדר לבנות שנפל דבר ועליהן לנסות לתקן את אורחותיהן. נקיטת צעד קיצוני שכזה של ביטול המזונות לגמרי, מקום בו, גם כך, לא כל הפוסקים תמימי דעים שבמקרה שילד נמצא במשמורת האם, בנסיבות שפורטו, ניתן לבטל את חיוב המזונות, לא נראית מידתית". בסופו של דבר, פסק הדיון של בית משפט לענייני משפחה בוטל ודמי המזונות ישולמו כסדרם.
