"הפרעות שריר-שלד" הינן שם כולל למגוון רחב של מצבים אורטופדיים וראומטולוגיים כגון כאבי גב, נקעים בידיים ובצוואר או מחלות מפרקים. על-פי ארגון הבריאות העולמי, הן מדורגות במקום הרביעי מבין עשר המחלות השכיחות ביותר הפוגעות בנשים ובמקום התשיעי בין אלו הפוגעות בגברים. הן מלוות בכאבים ובמוגבלויות רבות, ובעלות השפעה על תפקודו של האדם בעבודה ובחייו הפרטיים.
מחקר חדש, חלק מפרויקט "כשירים לעבודה" שנערך על-ידי מכון העבודה הבריטי, קובע כי בישראל חיים לפחות 700,000 בני אדם עם כאבי שריר-שלד כרוניים. פרופ' משה טישלר, יו"ר איגוד הראומטולוגים בישראל, טוען כי חולים רבים הסובלים מהפרעות שריר-שלד אינם מודעים להשלכות העתידיות של מחלתם או מופנים בשלב מאוחר מדי למומחה. "הדבר משפיע באופן ישיר על חומרת מחלתם וסיכויי ההחלמה ממנה. מצב זה מצריך טיפול מערכתי דחוף", מוסיף טישלר.
המשמעות למשק: 26 מיליארד שקל בשנה
על-פי המחקר, התואם את הערכות האיחוד האירופי לגבי מדינות מפותחות נוספות, הפרעות שריר-שלד אחראיות ל-49.9% מכלל ההיעדרויות מעבודה הנמשכות 3 ימים ומעלה, ול-60% ממקרי אובדן כושר עבודה לצמיתות. מנתוני הביטוח הלאומי עולה כי 32,612 ישראלים, חלקם הגדול בגיל העבודה, מקבלים קצבת נכות ממשלתית כתוצאה מהפרעות אלו.
ניסיונות השיקום של נפגעים מהפרעות שריר-שלד יקרים לאין ערוך מאלו של נפגעים אחרים, אך רק 35% מהם חוזרים לעבודה. יתר על כן, הפרעות אלו הן הסיבה השכיחה ביותר עבור פרישה מוקדמת בשל סיבות בריאותיות, וכפי שמדגים דוח המחקר, הן אינן משפיעות רק על הלוקים בהן אלא מהוות נטל כבד על המשק.
על-פי הדוח, העלות השנתית הכוללת של הפרעות שריר-שלד בישראל, הוערכה בסך כולל של 26 מיליארד שקל (נתון השווה ל-4% מהתוצר הלאומי).
תחזיות עגומות לעתיד
אחת ממסקנות המחקר הינה כי מספר האנשים הלוקים בהפרעות שריר-שלד בכוח העבודה הישראלי צפוי לעלות במהלך העשורים הקרובים, וכי ההשפעה על המשק תגדל.
נשאלת השאלה האם גילוי מוקדם וטיפול עדיפים על שיקום ותשלום קצבאות, והאם אנשים הסובלים מהפרעות שריר-שלד יכולים לחזור למעגל העבודה, או יתרה מכך - לא להיפלט ממנו כלל? המחקר קובע באופן חד-משמעי כי לא רק שהם יכולים - הם מוכרחים! התמדה בעבודה לרוב מועילה להחלמתו הבריאותית והפסיכוסוציאלית, של חולה או פצוע יותר מאשר תקופות ארוכות של היעדרות, וזאת, לצד מניעת היותו מובטל.
תפיסה זו, על-פיה יש לשמר את עבודתו של החולה, גם במהלך השיקום ולא רק בסיומו, שונה מהותית ממודל השיקום והחזרה לעבודה הנהוג בישראל. המחקר טוען כי מודל זה, של שיקום ותשלום קיצבאות, ניתן לשינוי באמצעות התאמה והתערבות מקצועית נכונה - למודל של מניעה, שיכול לשמר אלפי מקומות עבודה ולחסוך כסף רב לקופה הציבורית.
שינוי מדיניות?
המחקר מסכם כי על-פי ההערכות שהפרעות השריר-שלד תפגענה באחוז הולך וגובר מאוכלוסיית גיל העבודה בשנים הבאות, ועל-מנת לחסוך בהוצאות העצומות של המוסד לביטוח לאומי בגין מתן קצבאות ללוקים בהפרעות אלו, חייבת הממשלה להתחיל בפיילוט המיועד לבחון האם גילוי וטיפול מוקדמים אכן מפחיתים את ההוצאות על קצבאות, וכן כי יש לשקול שינויים בקווי המדיניות בנוגע להקצאת משאבים למטרות אלו.
בטקס רשמי שנערך טרם התכנסותו של הפורום, קיבל שר הרווחה והשירותים החברתיים
יצחק הרצוג את דוח המחקר של מכון העבודה הבריטי. השר מסר כי הוא מאמין שהמחקר יהווה כלי עזר חשוב באתגר להורדת שיעור העוני ולמניעת גריעתם של אלפי אנשים ממעגל התעסוקה. לדבריו, "מחקר חשוב זה משלים ואף תומך במסקנות חוק לרון, אותו הובלתי, והוא יכול לשמש כלי חשוב בתכנון הכלכלה הלאומית והביטחון הסוציאלי. הוריתי לאגף השיקום במשרדי ללמוד את הנושא לעומק ולהעביר לי המלצות לפעולה".
