הנחיות חדשות לקביעת מהירויות הנסיעה המרבית המותרת ברשת הדרכים. ההנחיות החדשות גובשו במהלך השנתיים האחרונות על-ידי צוות מקצועי של מהנדסי תנועה, בטיחות בדרכים וכלכלה, בראשות אינג' רן זילברשטיין מחברת "אמי מתום".

על-פי הדוח, שאומץ בידי שר התחבורה ישראל כ"ץ, לאחר דיונים שנערכו עם אנשי המקצוע של משרדו, מאפשר נסיעה במהירות גבוהה יותר בכבישים בעלי רמת בטיחות גבוהה וזרימה מהירה של תנועה ומאידך-גיסא מייעדת מהירויות נמוכות יותר בכבישים מקומיים ואזוריים בעלי מאפיינים נמוכים יותר.

גם בנתיבי איילון

על-פי ההמלצות, תעלה מהירות הנסיעה בכבישים מהירים מ-100 ל-110 קמ"ש. ביו הכבישים בהם תועלה המהירות - כביש מס' 1 (ירושלים-תל אביב), כביש מס' 431 (מודיעין-ראשון לציון), כביש מס' 4 (ראשון לציון-אשדוד).

בדרך מס' 2 (כביש החוף), תעלה מהירות הנסיעה מ-90 ל-100 קמ"ש, כביש מס' 5 (חוצה שומרון) מ-90 ל-100 קמ"ש וכביש 20 (נתיבי איילון) מ-90 ל-100 קמ"ש. גם בכביש 40 (עוקף באר שבע) תועלה המהירות מ-90 ל-100 קמ"ש. עם זה, תיבחן אפשרות להעלות את מהירות הנסיעה בכביש ל-110.

בחלק מהכבישים תחול ירידה במהירות הנסיעה המותרת, כמו למשל, בקטע כביש בדרך נמיר בתל אביב תרד מהירות הנסיעה מ-80 ל-70 קמ"ש, בשדרות בן-גוריון בבאר שבע תרד מהירות הנסיעה מ-60 ל-50 קמ"ש וברחוב בזל בתל אביב תרד מהירות הנסיעה מ-50 ל-30 קמ"ש.

כל השינויים אינם מחייבים חקיקה מיוחדת, למעט דרך בינעירונית, חד-מסלולית שהמהירות בה תוגבל ל-70 במקום 80 קמ"ש.

תקנות פשטניות

במהלך שנים רבות הסתפקו קובעי מדיניות התחבורה בישראל בכלים פשוטים ובסיסיים לצורך קביעת מהירויות הנסיעה. קביעת המהירויות התבססה עד כה על מבנה פשוט של הדרכים: כבישים עירוניים וכבישים בינעירוניים. ככל שרשת הדרכים בישראל התרחבה והשתכללה נוצר צורך לתת התייחסות לסוגי הדרכים החדשות שנבנו בשנים האחרונות .

במהלך השנים בוצעו עידכונים שונים בתקנה (תקנה 54) הקובעת את מהירות הנסיעה המותרת בישראל, כמו למשל קביעת המהירות המותרת בדרך מהירה.

בשנת 1993 נקבעה מהירות ייעודית לדרך מהירה מ-90 ל-110 קמ"ש אולם בפועל המהירות הוגבלה באמצעות תמרורים ל-100 קמ"ש בלבד. בכביש מס' 1 בקטע שבין תל אביב לשער הגיא הועלתה המהירות מ-90 ל-100 קמ"ש. כמו-כן הועלתה המהירות בכביש 4 בקטע שבין גן רווה לאשדוד מ-90 ל-100 .

באותה שנה הועלתה גם המהירות בנתיבי איילון מ-80 קמ"ש ל-90, למרות שמדובר בדרך מהירה הוגבלה המהירות ל-90 קמ"ש בשל המרחק הקטן שבין המחלפים. בשנת 2002 עם פתיחת הקטע הראשון של כביש 6 (נחשונים-אייל - 18 קילומטר) נקבעה כבר מהירות נסיעה של 110 קמ"ש.

צוות מומחים מיוחד

בצוות המומחים לקביעת המהירויות ברשת הדרכים בישראל השתתפו בין השאר פרופ' שלום הקרט, מהמכון לחקר תחבורה בטכניון, פרופ' דורון בלשה, ראש המרכז לבטיחות בדרכים בטכניון וד"ר ויקטוריה גיטלמן, סגנית ראש המרכז לבטיחות בטכניון.

עבודת הצוות לוותה על-ידי ועדת היגוי מיוחדת שכללה כ-30 מומחים מגופים שונים בהם: משטרת ישראל, משרד האוצר, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, החברה הלאומית לדרכים, איגוד המהנדסים עיריית תל אביב, ירושלים וחיפה, חברת חוצה ישראל, חברת יפה נוף ועמותת "אור ירוק".

הצוות שגיבש את הדוח הסתמך בין השאר על הידע והניסיון העולמי בנושא, ניתח את הנתונים באופן שיטתי והמליץ על כללים חדשים לקביעת המהירויות המרביות המותרות בכל סוג של דרך.

מחברי הדוח קובעים כי השיקולים לקביעת המהירויות המותרות המרביות בישראל צריכים להיות בטיחותיים תנועתיים וסביבתיים. לדבריהם המהירות צריכה לבטא את הדרך, רמת בטיחותה ואת מידת השירות שהיא מעניקה לתנועה, תוך מזעור הפגיעה בסביבה.

השר כ"ץ אימץ את מסמך ההנחיות החדש לאחר דיונים שנערכו בנושא עם אנשי המקצוע של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים והורה למפקח הארצי על התעבורה במשרדו לפעול ליישום ההנחיות החדשות בכל הרשויות התמרור בארץ.

בנוסף לכך, הנחה כץ את המפקח על התעבורה להקים צוות מעקב ובקרה שיפקח לאחר ביצוע ההנחיות החדשות ויפיק את הלקחים הנדרשים. לדבריו משרדו יתאם עם משטרת ישראל כי אכיפת המהירות בכבישים תהיה החל מחריגה של 10% מהמהירות המרבית המותרת.