"לא חזרתי הביתה. גליל עליון זה היה הבית, אבל בגלל כל מיני אילוצים הקבוצה הזו כבר לא נמצאת בגליל העליון". שבע שנים אחרי שעזב את האולם בכפר בלום, עידו קוז'יקרו חוזר למקום בו החל את דרכו בליגה הבכירה. טוב, הנוף הוא כבר לא זה של אצבע הגליל, למועדון קוראים קודם כל גלבוע וגם המבט שלו שונה. מפוכח יותר, בוגר יותר, מנוסה יותר. "זה מריח אותו דבר ובסך הכל הם עברו מהגליל לגלבוע, והבסיס של הקבוצה זה כן הבית שלי", הוא מסייג במחשבה שניה. "אני בן בית פה ולא הגעתי למועדון חדש".
במה זה שונה?
"זה שונה בזה שמכירים אותי. בירושלים גם הרגשתי בבית, אבל יש כאן אנשים שמכירים אותי עוד מלפני שידעתי להקפיץ כדור. זה לא שאני מרגיש שמקצועית אני צריך להוכיח משהו למישהו כזה או אחר, יש לי מספיק ותק בענף, אבל בכל זאת כשאתה מגיע למקום שמכירים אותך מגיל אפס זו הרגשה אחרת".
אז קוז'יקרו שוב במדים האדומים ועל הקווים הוא מוצא שני חברים ועמיתים לדרך, המאמן ליאור ליובין ועוזרו ברק פלג. "זה כיף שליאור וברק פה. זה לא שכל היום מריצים דאחקות, הקווים מאוד ברורים", הוא מתעקש להבהיר. "זה שהם חברים שלי מחוץ לאימון זה לא אומר שיש לי פריבילגיה מסוימת, להפך. אני חושב שגם הם רואים את זה באותה צורה. זה שהתקלחנו ביחד ושיחקנו ביחד לא נותן לי שום יתרון".
כשמדברים על שחקן כמו קוז'יקרו (32), קיר בטון מנוסה עם רקורד של 13 עונות מרשימות בבוגרים ומקום 75 בדירוג קלעי כל הזמנים בליגה, אי אפשר שלא לתהות כיצד לא הגיע מעולם למכבי תל אביב. "היו לי כמה הזדמנויות לבוא ולחתום, החוזה כבר היה מוכן פחות או יותר", הוא מספר. "בפעם הראשונה זה היה כשבהפועל ירושלים הפעילו עליי לחץ, בעיקר מכיוון שרון דרוקר. החלטתי ללכת לירושלים כי היו חשובות לי דקות המשחק. אני לא מצטער על זה. הייעוד שלי זה לשחק כדורסל ולהיות על המגרש. היה לי קשה להיות במצב בו אני לא משחק. מכבי באותה תקופה אירחה את הפיינל פור והבנתי שדקות משחק שם אני לא אראה. פיני לא התאכזב, אבל הוא אמר לי שאני דביל שלא באתי לשם".
"הסיטואציות האחרות היו שיכולתי להיות חלק מהמועדון הזה, אבל זה לא התאים לי מכל מיני בחינות. כשזה התאים להם זה לא התאים לי", הוא מוסיף בשלווה. "לקחת אליפות במכבי זה הרבה יותר קל מאשר בקבוצות אחרות. זה לא שהם מלקקים דבש, פשוט יש להם את התקציב הכי גדול ויכולת לזכות בתארים".
חצי השנה האחרונה לא הייתה פשוטה עבורו, בלשון המעטה. כשנשאל קוז'יקרו על מחלת הנשיקה, שהשביתה אותו בסוף העונה שעברה ובתחילת הקיץ, ניתן לחוש בדבריו את העול העצום שהוטל על כתפיו. ואלה כתפיים רחבות, להזכירכם. "זה היה איום ונורא. זה היה סיוט", הוא נזכר בכובד ראש. "לא יכולתי ללכת עם העגלה של הילד לטיול. אחרי חמש דקות הייתי חייב לשבת, המשחק החזיק אותי. זוהי הרגשה של חוסר אונים. זה משהו נוראי. אתה חושב לעצמך מה יקרה אם זה לא ישתפר וזה יישאר ככה. כולם אומרים לך שהם עברו את זה, אבל כשאתה בתוך זה זאת הרגשה של חוסר אונים. אני לא רוצה להגיד את המילה פרישה, אבל זה כן עבר לי בראש".
המחלה הייתה גם הסיבה להיעדרותו מקמפיין המוקדמות של הנבחרת. "הייתי במצב מאוד קשה, חולה בבית בלי יכולת לעשות כלום. מאוד נהניתי לראות את הנבחרת ואת הכדורסל. הבריאות שלי הטרידה אותי יותר, ולשם ניסיתי למקד את כל האנרגיות הטובות שלי. הכדורסל היה חסר לי יותר מהכל. עד שאתה לא עובר את מה שעברתי, אתה לא מבין עד כמה זה קשה. כשדיברתי עם שיבק עדיין הייתי חולה. התחלתי להתאמן עם הנבחרת לקראת סוף אוגוסט. אריק יצא מלך איתי. הוא אמר לי שאם אני מרגיש שאני יכול לתת מעצמי אז הדלת פתוחה. זה מאוד עודד אותי, במיוחד במצב שבו הייתי. בסופו של דבר, כשהתחלתי להתאמן הבנתי שעדיף שאתאמן לבד. עם כל הרצון הטוב, זה בכלל לא היה רלוונטי".
אתה לא בשיא הכושר.
"אני לא בדיוק מסכים, עבדתי קשה כדי לחזור לכושר. אנחנו קבוצה בהתחברות ושיטת המשחק בגליל היא שיטה שעדיין לא שיחקתי בה. אני מחפש את המקום שלי בקבוצה. אנחנו מתבססים על יכולת אישית ואני שחקן שבנוי על משחק קבוצתי. אני בכושר טוב, ומי שאומר אחרת לא מבין. אני אמצא את המקום שלי, זו לא פעם ראשונה שזה קורה לי. הרבה פעמים יש מעברים בקריירה בהם צריך לעשות את ההתאמות. אני לא מצפה שהקבוצה תשנה את פילוסופיית המשחק שלה כי לי זה לא מתאים".
http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/8/190738.jpg
אתה עומד בפני עונה מספר 14 בליגה, לאן הכדורסל הישראלי הולך?
"יש בארץ ליגה טובה, הרבה יותר טובה ממה שהמקטרגים אוהבים לתאר. להרבה זרים קשה פה וזרים בינוניים פורחים בליגות אחרות, שזה אומר שהרמה פה לא כזאת חלשה. יש פה כדורסל טוב ויש עניין. אני פטריוט לכדורסל הישראלי, אין לנו כדורסל אחר".
וכמובן שגם ביטול סדרת הגמר לטובת פיינל פור הוא נושא טעון. "אני, באופן אישי, לא מבין למה אוהבים להעביר ביקורת על הענף, המנהלת תרמה המון לכדורסל", קובע קוז'יקרו. "אני רוצה שהאלופה תתחלף כל שנה-שנתיים ולא יהיה שלטון יחיד. נכון לשלוש השנים האחרונות, לשם זה גם הולך. הפיינל פור לא מזוהה עם כדורסל, אבל יש שיטות בהן קבוצות נוקטות שגם הן לא קשורות לכדורסל. אני לא רוצה להיכנס לזה, אבל כל זמן שהתקציב של מכבי גדול פי 10 מהקבוצה שאחריה אין מזה מנוס. הלוואי שהיינו כמו בספרד. השיטה של פלייאוף ואז פיינל פור עושה רק טוב, זה מהלך פנטסטי של המנהלת".
לסיכום, מה יהיה אחרי הפרישה?
"אני לא אוכל להתנתק מכדורסל, זו האהבה הכי גדולה שלי בחיים. אני לא אנסה להמציא את עצמי מחדש באמצע החיים. כל החיים שלי עשיתי את זה וזה מה שאעשה בהמשך. אני חושב שאני גם אהיה טוב. אימון או ניהול זה הייעוד שלי בחיים, ולשם אני מכוון. לא בטוח שאאמן בוגרים. אני מאוד סקרן לגבי עבודה עם קבוצות נוער".
http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/9/190739.jpg
