"במקרה שלפנינו לא הצליחו העותרים לעמוד בנטל ולהוכיח כי החלטת הפרקליטות הינה בלתי סבירה ונוגדת את עקרונות המשפט המנהלי" - כך כותבים (יום ד', 3.11.10) שופטי בג"צ
סלים ג'ובראן,
יורם דנציגר ו
עוזי פוגלמן, בפסק-דינם המפרט את החלטתם לדחות באפריל השנה את העתירה שהגישו 460 מנפגעי רוני פרל, שהונה בעשרות מיליוני שקלים משקיעים שרצו למכור את יחידות הנופש שברשותם, באמצעות חברת ריאליטי שהייתה בבעלותו. בשל מגבלות לוח זמנים, קבעו השופטים כי נימוקיהם יינתנו בהמשך, ואלו כאמור ניתנו עתה.
באותו חודש אפריל בו נדחתה העתירה לבג"צ, הודה פרל, במסגרת הסדר הטיעון עם הפרקליטות, ב-35 עבירות של גניבה בידי מורשה, ארבע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הוצאות של צ'ק ללא כיסוי וניסיונות להוציא צ'ק ללא כיסוי, וכן בעבירה של
הלבנת הון ורישום כוזב במסמכי תאגיד. ההודאה התקבלה רק לקראת סוף המשפט, לאחר שנשמעה עדותו של פרל עצמו. בכתב האישום המקורי הואשם פרל בגניבה של 3.5 מיליון שקל. לאחר מכן, כשנוספו עוד מתלוננים, גדל סכום הגניבה ל-30 מיליון שקל. בהסדר הטיעון הודה בסופו של דבר פרל בגניבה של 25 מיליון שקל.
בעתירה שהגישו העותרים, התבקש צו על תנאי המורה לפרקליטות לנמק מדוע לא יבוטל הסדר הטיעון עם פרל ובמקומו יוגש נגדו כתב אישום הכולל מאות עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. כמו-כן, התבקש צו על תנאי המורה לפרקליטות לנמק מדוע לא יחויב פרל בהשבת כל סכום הכסף שלטענת העותרים הוא גנב.
"בית המשפט אינו צד להסדר שעניינו תוצאה של מו"מ בין הפרקליטות לנאשם"
בפסק-הדין שכתב השופט דנציגר נטען כי "השיקולים שנשקלו על-ידי הפרקליטות נראים סבירים בעיני ולא מצאתי מקום להתערבות בשיקול הדעת הרחב שלה".
לדבריו, "הפרקליטות הסבירה את השיקולים שהנחו אותה במקרה דנן כאשר לטענתה הסדר הטיעון משרת את אינטרס הציבור, בין היתר מאחר שהסדר הטיעון מוביל להודאתו ולהרשעתו של פרל בגניבת 25 מיליון שקל ובקבלתם במרמה ובנסיבות מחמירות של 3.7 מיליון שקל. הפרקליטות מציינת כי הודאה זו משרתת את אינטרס הציבור שכן היא מאפשרת למתלוננים הנזכרים בכתב האישום לנהל הליכים אזרחיים נגד פרל, זאת בנוסף לקנס שיוטל עליו ושיחולק למתלוננים. הפרקליטות אף מציינת כי נדרשה לשקול מחדש את סיכויי ההרשעה וסיכויי ההליך לאור השתלשלות העניינים בבית המשפט המחוזי והערות בית המשפט".
עוד הוסיף השופט דנציגר כי "שקילתם של שיקולים אלו הובילה את הפרקליטות למסקנה כי אינטרס הציבור הינו בעריכתו של הסדר טיעון אשר במסגרתו יכיר פרל באחריותו כלפי המתלוננים הנזכרים בכתב האישום, יביא להשתת עונש מאסר בן מספר שנים על פרל ולא יותיר את המתלוננים חסרי כל".
ביהמ"ש אף דחה את טענת העותרים לפיה הסדר הטיעון "אינו נאמן לאמת". בעניין זה נקבע כי השינוי בכתב האישום משקף את התוצאה של המשא-ומתן בין הפרקליטות לנאשם, כאשר במסגרת הסדר הטיעון רשאית התביעה לשנות את העבירות המיוחסות לנאשם. "דברים אלו יפים גם בהתייחס לטענת העותרים לעניין הפיצוי שיהיה על פרל לשלם, כאשר כפי שצויין הסדר הטיעון לא פגע בזכותם של העותרים לנקוט בהליכים אזרחיים נגדו".
לעניין טענות העותרים בדבר עונש המאסר שיוטל על פרל, קבע דנציגר כי מתגובת המשיבים עולה כי לא סוכם על עונש שיעמוד על ארבע שנות מאסר, אלא הוסכם על טווח ענישה כאשר הפרקליטות תטען לעונש מאסר של שבע שנים ואילו פרל יטען לעונש מאסר של שלוש שנים. ההחלטה הסופית בעניין מישכו של עונש המאסר בפועל שיושת על פרל מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי הדן בתיק ולדעת ביהמ"ש העליון, אין זה תפקידו להביע את עמדתו בעניין זה, משנמצא כי הסדר הטיעון מצוי בגדר מתחם הסבירות.