מועצת זכרון יעקב הואשמה בביזיון ביהמ"ש

בצעד נדיר החליטה שלשום שופטת בית משפט השלום בחיפה, נסרין עדוי, להאשים את המועצה המקומית זכרון יעקב בביזיון בית המשפט. כמו-כן הואשמו במעשה ראש המועצה אלי אבוטבול, מהנדסת המועצה לילך נוימרק-גינות והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "שומרון".

השופטת עדוי קבעה כי כל ארבעת המשיבים, ביחד ולחוד, ישלמו קנס של 500 שקלים, בגין כל יום אשר בו לא יתבצע פסק-דין קודם שניתן שנה ושבעה חודשים לפני כן - ב-27 במאי 2008. כמו-כן, חייבה השופטת את המועצה המקומית והוועדה המקומית לתכנון ובנייה "שומרון" לשלם לתובע, יוסף פויזנר, חקלאי מזכרון יעקב, הוצאות משפט בסך 5,000 שקלים.

מדובר בתביעה שהוגשה על-ידי עוה"ד שחר לוינזון ממשרד יוסף ישורון ושות' מחיפה, בגין נזקים אשר נגרמו בחורף 2001 למטעו של התובע, כתוצאה מזרימת הניקוז של שכונת "וילות בחורש" בזכרון יעקב, למטעו. התובע עתר לסעד כספי בגין נזקיו וכן לצו עשה שיורה לנתבעים, או למי מהם, לגרום באופן מיידי למניעת זרימת המים המתנקזים מצינורות הניקוז של השכונה הנ"ל לחלקתו. לאחר התדיינות משפטית ארוכה והבאת מומחים, פסק השופט טובי אמיר מבית משפט השלום בחיפה (כיום שופט בבית המשפט המחוזי בעיר) - כשבע שנים לאחר גרימת הנזק לחקלאי - כי יוסף פויזנר יפוצה ב-115 אלף שקלים בגין הנזקים שנגרמו למטעיו. סכום זה הושת על המועצה המקומית, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, על שתי חברות ביטוח - מגדל וסער ציון, והחקלאי קיבל סכום זה. במסגרת פסק הדין קבע השופט כי המועצה המקומית זכרון יעקב והוועדה המקומית לתכנון ובנייה "שומרון" יהיו אחראיות לבצע עבודות תשתית - הנחת קו צינור חדש - כך שתימנע זרימת מים אשר יתנקזו לחלקתו של החקלאי. השופט חייב להשלים את העבודות תוך 18 חודשים.

ב-12 בינואר 2010 הגישו עוה"ד לוינזון וורסנו בקשה דחופה לנקוט בצעדי מאסר ובקנס כספי לפקודת ביזיון בית המשפט, בטענה כי המשיבים ממשיכים להפר את הצו השיפוטי, וכי אי-קיום פסק הדין ממשיך לחשוף, גם בחורף זה, את מטעיו של החקלאי, להצפות חוזרות ונשנות, והחשש כי גשמים עזים יותר יגרמו להרס חמור ולנזקים קשים נוספים מהם סבל וכן לפגיעה בפרנסתו. "לא יעלה על הדעת כי המשיבים יושבים בחיבוק ידיים כמעט מכוון, בעוד פרנסתו של המבקש נרמסת וחשופה לסיכונים אשר יביאו לכלייתה", כותבים עוה"ד ממשרד י. ישורון.

מנגד, טענו המשיבים, כי פסק הדין אינו ניתן לביצוע חרף ניסיונותיהם הכנים לקיימו, וזאת מכיוון שהמומחה מטעם בית המשפט, אשר על סמך חוות דעתו ניתן פסק הדין, שגה בחוות דעתו, והציג בפני בית המשפט והצדדים מצב עובדתי לא נכון. לטענתם, החלופה בה בחר בית המשפט, מתוך החלופות שהוצעו, מחייבת הסגת גבול בחלקה של צד שלישי - חברת תעשיות אבן וסיד בע"מ - והפקעת חלק מאותה חלקה. בנסיבות אלה, לטענת המשיבים, פסק הדין בלתי ישים ואינו ניתן לאכיפה במסגרת הליכי הביזיון.

כאמור, השופטת נסרין עדוי קבעה בהחלטתה כי "אין בידי לקבל את טענות המשיבים כנגד פסק הדין. הלכה פסוקה היא, כי פסק הדין, אף אם מוטעה הוא, מחייב את בעלי הדין לציית לו ולפעול על פיו כל עוד לא שונה באחת הדרכים הקבועות לכך בחוק. המדובר בפסק דין חלוט ובית המשפט אינו רשאי להידרש פעם נוספת לנושא ההתדיינות... נוכח התנהגותם של המשיבים בעבר, קיים חשש סביר כי פסק הדין לא יקוים בעתיד אף שניתן לקיימו, ולפיכך אני קובעת כי יש מקום להפעלת הליכי הביזיון בענייננו לשם אכיפת הציות לפסק הדין מהיום ולהבא".