אלשיך: לבייב היה עלול להגיע לפשיטת רגל

"היזם לב לבייב היה עלול להגיע לפשיטת רגל, אלא אם כן היה מממש את כל נכסיו, וזאת במקרה שהייתי מוציאה צו פירוק נגד אפריקה-ישראל" - אמרה היום (23.11.10) סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בת"א, ורדה אלשיך. היא דיברה בכנס אגף שוק ההון של האוצר, שנערך בת"א.

אלשיך: "בעלי אג"ח של אפריקה, שלא נפרעו במועד, ביקשו צו פירוק נגד החברה. יכולתה של החברה להתנגד לבקשת פירוק כזו - מצומצמת. לוא קבעתי שאפריקה היא חדלת פרעון, היו כל חובותיה, גם באג"ח לטווח ארוך, עומדים לפרעון מיידי. אין חברה, היכולה לפרוע בבת אחת את כל חובותיה! במקרה כזה, היה לבייב עלול להגיע לפשיטת רגל או למימוש כל נכסיו! לא הוצאתי צו פירוק!"

עוד אמרה, כי דחתה את בקשת בעלי האג"ח לטווח קצר של אפריקה, לתת להם מעמד עדיף. הסיבה: "זה היה בלתי אפשרי. בית המשפט חייב להתיחס בשויון מוחלט לכל בעלי האג"ח, גם אם לאחד אין סבלנות, והאחר מוכן לחכות שנתים".

"שופטת הפירוקים של ישראל" - 16 שנה בתפקיד - הוסיפה ואמרה, במעין וידוי אישי : "אני רוצה לומר בכאב לב, שלאחר 18 שנות דיונים על חוק החברות החדש, לא מצא המחוקק לנחוץ לתקן את סעיף 350, המדבר על פירוקים. זה מכריח אותנו (השופטים) ליצור פסיקה. זה קשה. אין לי נתונים. אני סומא באפילה, שקשרו לו את הידים ואת הרגלים, ואין ישועה משום כיוון. אני צריכה לשבת ולחשוב מה אני עושה ויוצרת יש מאין, - כדי למלא את החלל הריק .

"אפשר לחשוב שאני עושה לביתי"

בנושאים אחרים, ובגילוי לב ופירוט נדיר, אמרה השופטת אלשיך:

• זכויות העובדים בביטוח לאומי: "יש לי טרוניה למחוקק. כשחברה נכנסת להקפאת הליכים , נפלטים העובדים לשוק כשהם ערום ועריה, ואינם מקבלים מהביטוח הלאומי את המגיע להם. החוק קובע שיקבלו כסף רק כשהחברה בפירוק.לא עושים להם טובה, כי אלו זכויות שצברו. ניסיתי לעקוף, יצרתי מצב שאין לו אסמכתא בחוק, שלפיו החברה בהקפאה אבל אני נותנת צו פירוק מבחינת העובדים. כתבתי החלטות, ביקשתי והתחננתי שיתקנו את החוק - ולשוא. אפשר לחשוב שאני עושה זאת לביתי!"

• מעמדם של בעלי אג"ח: "יש סבורים שמעמדם טוב מבחינת גבית חובות. אבל האמת היא, שמבחינת החוק הם נושים רגילים לא מובטחים, כלומר עומדים במקום האחרון בגבית כספם. אין להם בטחונות והם אינם נושים בדין קדימה. אבל אנחנו השופטים איננו יושבים על הר מבודד. עורכי דין, אנשי מקצוע ואנשים בשטח עוזרים לנו למצוא פתרונות".

• תרומת הבעלים בהקפאת הליכים: "כשחברה מבקשת הקפאת הליכים, יש לדרוש מבעליה להכניס יד לכיס ולתת לחברה כסף חי - לא ויתור על רווחים או משכורת, ולא קומבינציות של צמצומים ויעול, אלא ממש כסף. אם הבעלים אינם מוכנים לתת כסף מהכיס, זה סימן לבית המשפט שהם לא מאמינים בחברה! התניתי אישור הקפאת הליכים בכך, שהבעלים יתרמו!"

"משקיע? לא מי שיצא מהפתח וקפץ חזרה דרך החלון"

משקיע אמיתי ולא פיקטיבי: "כדי להבריא חברה, יש להביא משקיע אמיתי מבחוץ, ולא הבעלים שיצאו מהפתח, וקפצו חזרה דרך החלון עם מסוה של משקיע אחר. אם זה מה שקורה, אז אנחנו מוצאים את החברה שוב בידיו של אותו משקיע כושל!"

• תוכנית הבראה: "פעם חשבתי שאפשר להכין תוך זמן קצר. בינתים התבגרתי, והבנתי שאי-אפשר להכין תוכנית הבראה בשבוע. היום אני מוכנה לאשר תוכנית הפעלה, שאותה אפשר באמת להכין תוך זמן קצר".

• קלאב מרקט: "הגיעה לבית המשפט חברה עם חובות של 1.5 מיליארד שקל. רציתי לנסות להציל אותה. הקולגים (שופטים בבית המשפט? - א.ל.) אמרו לי: השתגעת, אין סיכוי ! ראיתי, שהנושים הלא מובטחים הם אותם ספקים, שזמן קצר קודם לכן כבר הפסידו בפירוק של המשביר לצרכן. הבנתי, שאם יפלו פעם שניה, הם יקרסו, ואנשים יגיעו לפשיטת רגל . לכן פעלתי כדי להציל את החברה".

• אוסיף: "בית השקעות החזיק 20% מהאג"ח של אוסיף. הוא ביקש פירוק, שאמרו שמצב החברה קשה. אוסיף פנתה לבעלי רוב האג"ח, שהודיעו שהם לא יבקשו פירוק. השתכנעתי שיש דברים בגו, שמצבה של אוסיף באמת קשה, אבל לצערי נאלצתי לדחות את בקשת הפירוק, כי הוא לא תאמה את סעיף 350 לחוק".

• הבנקים: "בעבר, הבנקים, שהם תמיד נושים מובטחים, היו נותנים מימון חלקי להפעלת החברה שנכנסה לקשיים, בתנאי שיקבלו בטחונות. היום הבנקים יותר נוקשים, וזה מביא לתופעות שליליות".