הפקדות קבועות מבני משפחה, בסך מאות ואלפי שקלים מדי חודש,
מהוות הכנסה השוללת זכאות לגימלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי. כך קובע בית הדין הארצי לעבודה.
ההחלטה ניתנה בעניינה של דנה אורן, רווקה בת 45, המתגוררת
בדירה עליה רובצת משכנתה בסך 2,500 שקל לחודש. אורן קיבלה
גימלת הבטחת הכנסה מחודש יוני 2003, כמעט ברצף, ולא עבדה
במועדים הרלוונטיים לתביעה. אולם כאשר ביקשה במאי 2007 לחדש את זכאותה והגישה כנדרש תדפיס חשבון בנק, התברר שיש לה הכנסות עליהן לא דיווחה לביטוח הלאומי, ולפיכך נשללה זכאותה. בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע דחה את ערעורה, וכך גם בית הדין הארצי.
בדיון בבית הדין האיזורי התברר, כי קרוביה של אורן - ובעיקר אחותה - העניקו לה סיוע חודשי קבוע בסך 300-2,000 שקל. לדברי בית הדין האיזורי, הגימלה מיועדת למי שאין בכוחו לספק לעצמו ולמשפחתו הכנסה לקיום צרכיהם החיוניים. לפיכך כל הכנסה צריכה להילקח בחשבון חישוב הזכאות לגימלה ובכלל זה הכנסה חד-פעמית או בלתי סדירה, כגון סיוע או תרומה.
בית הדין הארצי, בראשות הנשיא היוצא סטיב אדלר, פסק (מפי השופט יגאל פלייטמן) גם הוא, כי תכלית חוק הבטחת הכנסה מחייבת פסיקה שאינה מבדלת בין בעלי הכנסה קבועה לבין דין מקבלי סכומי כסף גבוהים באופן קבוע.
בנוגע לאורן הוסיף בית הדין הארצי, כי היא נוסעת לחו"ל פעם-פעמיים בשנה ויש לה תוכנית חיסכון נושאת ריבית, עליה לא דיווחה לביטוח הלאומי. "משאלו הם פני הדברים, לא נוכל לראות במערערת כאדם אשר אינו יכול לקיים את עצמו קיום מינימלי. שאם תאמר כן - תימצא כחותר תחת תכלית החוק", קובע בית הדין.
בית הדין הארצי מוסיף: "הציבור אינו חייב לתמוך באדם אשר יכול לספק לעצמו צרכים חיוניים, ואף הרבה מעבר. אבן הבוחן הינה היזקקות הנזקק ולא צבע נותן הכסף".
בשולי הדברים מציין בית הדין הארצי, כי לפסיקתו בנוגע לאורן, תהיה השפעה גם על מקבלי הסעד מקרנות גמ"ח למיניהם, הנתמכים מדי חודש בסכום קבוע. "אילו היינו מפרשים את החוק אחרת, הייתה נוצרת הפליה בלתי מוצדקת בין אדם המשתכר הכנסה נמוכה ובהתאם זכאי רק לגימלה חלקית; לבין מבוטחים, המסוגלים לכלכל עצמם תדיר באמצעות סיוע כספי גבוה קבוע, המקבלים גימלה מלאה.
"ויובהר, אין בקביעתנו כזאת בכדי לפגוע בזכאות נזקקים הנתמכים בסיוע חד-פעמי מזדמן על-ידי גופים וולנטריים ומוסדות צדקה לגימלת הבטחת הכנסה. תכלית תמיכה זו הינה חשובה ויש לעודדה".
