בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע הורה בחודש שעבר (8.2.11) לחברת דואר ישראל להשיב את איציק אלחיאני לתפקידו כמנהל בית הדואר באשדוד. השופטת יעל אנגלברג-שוהם קבעה, כי אלחיאני הודח משיקולים פוליטיים, לאחר שהממונים עליו החליטו למנות במקומו את אודי גבאי, שהיה מקורב לעוזרו של שר התקשורת דאז,
אריאל אטיאס (כיום - שר הבינוי והשיכון).
אליחאני מונה לתפקיד לתקופת ניסיון במרס 2008, ותקופה זו הוארכה מדי שלושה חודשים עד לאורכה המירבי - שנה. לאורך תקופה זו, הוארכה כהונתו בידי הממונה על מרחב דרום בדואר ישראל, אבי יצחק, למרות חוות דעת שליליות של הממונה הישיר על אלחיאני, דניאל פינטו.
במרס 2009 הודיע יצחק לאלחיאני, כי הוחלט שלא למנותו לתפקיד באופן קבוע, והוא חוזר להיות דוור. הוצע לו לנהל סניף דואר באשקלון, אך הוא דחה את ההצעה והגיש תביעה לבית הדין לעבודה.
אלחיאני טען, כי לא זכה לשימוע לפני החלטתו של יצחק, וכי השימוע שנערך לו בעקבות התערבות בית הדין - בפני מנהל מרחב צפון בדואר ישראל, יעקב גרינשטיין - לא ריפא פגם זה, שכן הדואר כבר גיבש את דעתו. עוד טען, כי הסיבה האמיתית לפיטוריו הייתה הרצון למנות לתפקיד את גבאי, עליו גבר במכרז המקורי. דואר ישראל, יצחק ופינטו דחו את טענותיו של אלחיאני וגרסו, כי החלטתם הייתה עניינית ונבעה מהליקויים בתפקודו.
אנגלברג-שוהם מותחת ביקורת קשה על התנהלותו של דואר
ישראל לכל אורך הדרך. בין היתר היא קובעת, כי יצחק ופינטו התנערו ללא הסבר מחוות דעת חיובית ראשונה שמסרו על אלחיאני, דבר המלמד על חוסר תקינות ההליכים בעניינו. לדבריה, גם העובדה שיצחק ביקש להעביר את ההכרעה במכרז המקורי לירושלים מלמדת, שהופעלו עליו לחצים איתם התקשה להתמודד. חיזוק לכך מצא בית הדין גם בעדויות ששמע.
אנגלברג-שוהם מסכמת נקודה זו: "די באמור עד עתה כדי לעורר חשד סביר, ואולי אף כדי לקבוע, כי שיקולים פוליטיים זרים עמדו ברקע ההחלטות להעביר את התובע מתפקידו. אומנם לא כל חלקי התמונה הובאו בפנינו וישנם עניינים שגם לאחר שמיעת הראיות והעיון במסמכים הרבים נותרו סתומים, אלא שזה טיבם של דברים מסוג זה, שעה שמעורבים בהחלטה שיקולים פוליטיים זרים. הרי לא סביר שיקום מאן דהוא ויודה כי ביקש למנות את פלוני לתפקיד ולצורך כך פעל לסילוקו מהתפקיד של אלמוני המכהן בו".
ביקורת נמתחת גם על חוות דעתו של פינטו בנוגע לאלחיאני, שנכתבה ביום בו הוחלט להדיחו - 31.3.2009. אנגלברג-שוהם מנתחת אחת לאחת את 13 הטענות כנגד אלחיאני שהועלו בחוות הדעת, וקובעת שרובן אינן אמת והועלו בחוסר תום לב. לדבריה, פינטו לא חדל מלהשחיר את פניו של אלחיאני מיום שנכנס לתפקידו.
אנגלברג-שוהם מוסיפה, כי חברת הדואר כלל לא הייתה מעוניינת לשמוע את הסבריו של אלחיאני. גם השימוע בפני גרינשטיין לא היה תקין, שכן הוא לא חשף את העובדה שלפניו נפגש עם יצחק ופינטו, ומשום שבמהלכו הועלו טענות חדשות שאלחיאני לא יכול היה להתגונן בפניהן בו במקום. גרינשטיין לא האזין לאלחיאני בלב פתוח ובנפש חפצה, אלא החליט לדבוק בהחלטה המקורית להדיחו.
בסיכום, הורה כאמור בית הדין להשיב את אלחיאני לתפקידו. הוא דחה את תביעתו לחייב אישית את יצחק ופינטו בתשלום פיצויים, אך חייב אותם לשלם לו הוצאות בסך 7,500 שקל כל אחד, בנוסף ל-50,000 שקל שישלם לו דואר ישראל.
