הטכניקה בה משתמש הרב עובדיה יוסף <br>בפנותו לקהלו - אינה תעמולה אסורה <br>

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט מישאל חשין, דחה ביום 31.1.01 את עתירתם של ח"כ אופיר פינס וישראל אחת - כנגד סיעת ש"ס, יו"ר ש"ס ח"כ אלי ישי, סגן יו"ר ועדת הבחירות המרכזית יהודה אבידן וכנגד סיעת הליכוד.

העתירה שהוגשה נועדה למנוע מש"ס להפיץ כ-400 אלף מעטפות, בהן קוראת ש"ס והרב עובדיה יוסף בראשה, לתמוך בבחירת אריאל שרון לראשות הממשלה.

ח"כ פינס וישראל אחת ביקשו בעתירתם, לקבוע כי ש"ס ואנשיה ביצעו עבירה העולה כדי "ביזיון בית המשפט". כמו כן הם ביקשו, לאכוף על ש"ס להימנע מלהפיץ בקרב תומכיה ואוהדיה חוברת הכוללת דברים שיש בהם, לטענתם, חריגה מהמותר על-פי חוק הבחירות. העותרים מתייחסים לטקס בחוברת המופצת, הקורא להצביע עבור אריאל שרון. את העותרים ייצג עו"ד אמנון לורך. עו"ד נדב עשהאל ייצג את המשיבים.

בראש הקטע מופיעה הכותרת האומרת כך: "אליך, אוהד ובוחר התנועה הקדושה להחזרת העטרה ליושנה - ש"ס", ותחת כותרת זו מופיע הטקסט שלהלן:

"מורנו ומאורנו, עטרת ראשנו ותפארתנו, עמוד האש ההולך לפני המחנה, פאר דורנו מאיר נתיבנו מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א, הראשון לציון ונשיא מועצת החכמים, הורנו להצביע כאיש אחד עבור אריאל שרון לראשות הממשלה. וכבר נצטוינו בתורה הקדושה: 'על פי התורה אשר יורוך, ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל' (דברים יז, יא). ופירש רש"י: 'אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל, וכל שכן שאומר לך על ימין - ימין!'. כלומר: חובה לציית לדעת תורה בלא כל הרהור, גם כשאינה מובנת. כי החכם רואה את הנולד במבט מרחיק ראות, וכבר הובטחנו שכל הנמלך בזקנים מצליח. אבל כאשר הכל מבינים את דעת התורה - על אחת כמה וכמה!".

בהחלטה מנומקת קובע השופט חשין, כי הטקס האמור אינו חורג מהחוק, האוסר לשדל אדם להצביע או להימנע מלהצביע "בדרך של השבעה, קללה, נידוי, חרם, נדר, התרת נדר או הבטחה להעניק ברכה".

השאלה הנשקלת איפוא, קובע השופט חשין, האם יש בטקסט שלעיל כדי להשפיע על הבוחרים באמצעים פסולים. על כך משיב חשין בשלילה. נביא כאן את דבריו של השופט, ככתבם:

"השאלה הנשאלת היא אפוא, האם יש בו בטקסט שהבאנו מתוך הקונטרס נושא הדיון כדי להשפיע על הבוחרים-בכוח בדרך פסולה, כאיסוריה של הוראת סעיף 122(6) לחוק הבחירות? טוען עו"ד לורך, כי בצוות הרב עובדיה יוסף על הנוהים אחריו כי יצביעו עבור מר אריאל שרון, וביודענו את מעמדו הנשגב של הרב יוסף - כנאמר בטקסט עצמו - נופל הקטע שציטטנו לעיל בגידרי האיסור הקבוע בסעיף 122(6) לחוק הבחירות. בהקשר זה מצביע עו"ד לורך על הפסוק בספר דברים יז, יא, המצוטט באותו קטע, ומבקש הוא כי נמשיך ונקרא בפסוקים יב ו-יג, העוקבים את פסוק יא:

"והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת שם את ה' אלוהיך או אל השופט ומת האיש ההוא וביערת הרע מישראל. וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד".

בקוראנו את הפסוקים יא, יב ו-יג בצוותא-חדא, כך טוען עו"ד לורך, וידענו כי ציטוטו של פסוק יא בטקסט - ולו לעצמו - יש בו כדי לאיים על מי שלא ישמע לציוויו של הרב יוסף, ו"איום" זה נופל בגידרי האיסורים אותם קובע החוק, קרא: האיסורים להשפיע באורח בלתי ראוי על הבוחרים-בכוח. מכאן הבקשה כי אאסור על הפצתו של הקונטרס, כסמכותי בסעיף 17ב לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959 (חוק התעמולה)."

"טענה זו אינה מקובלת עליי. כפי שאמרתי בהחלטותיי לא-אחת, מותרת כל דרך תעמולה שהיא אלא אם כן אסר עליה המחוקק. "נטל הפירוש" הוא איפוא על העותרים, להכניס את עניינם בגידרי האיסור שקבע החוק. והנה, הכל יודעים כי מתהלכים בקירבנו אנשים אשר ניחנו בכריזמה ואשר בכוח אישיותם משפיעים הם על בוחרים-בכוח כי ילכו אחריהם. השפעה מסוג זה - כשהיא לעצמה - אין בה פסול, ולא נמצא לי במה שונה ענייננו מעניינים אחרים בהם אנשים בעלי אישיות קורנת משפיעים על זולתם. אכן, הרב יוסף עושה שימוש בטכניקה המעגנת עצמה בתורה, אך זו השפה בה הוא מדבר, זו הלשון שהמאמינים בו רגילים לשמוע, ולא ידעתי מה בין לשון זו לבין לשון של מנהיגים אחרים בדבריהם המכוונים עצמם אל קהליהם.

יתר-על-כן: הרב יוסף הינו מנהיגם הבלתי מעורער של ההולכים אחריו ובדרכו, ואתקשה למצוא פסול בבקשו לומר לקהלו כי יישמע לו. לו כך אמרתי, כי-אז היו דבריי שקולים כנגד איסור על הרב לקרוא למאמינים בו להישמע לו וללכת בדרכו. העובדה, כשהיא לעצמה, שהמאמינים ברב יוסף סוברים כי חובה עליהם להישמע לו וכי אפשר יאונה להם רע אם לא יישמעו לו, אין בה - כשהיא לעצמה - כדי להחיל את איסורי סעיף 122(6) של חוק הבחירות על ציוויו למאמיניו. למותר לומר כי איסור מעין זה היה גובל באבסורד. אכן, לא אטול היתר לעצמי לאסור על איש דת להנחות, להורות או לייעץ לקהלו לעשות כך או לא לעשות אחרת. המחוקק אוסר על ניצול הדת למטרה של השפעה בלתי הוגנת על הבוחר אך בה-בעת אין הוא שולל היזקקות לדת בהליך הפוליטי.

כללם של דברים: הקטע שציטטנו מתוך הקונטרס האמור להיות מופץ על-ידי המשיבים אינו נופל במסגרת האיסורים הקבועים בסעיף 122(6) לחוק הבחירות, ומכאן שדין העתירה בתב"מ 18/01 כי תידחה. כפי שאמרנו לעיל, תלך הבקשה בתב"מ 11/01 אחרי העתירה בתב"מ 18/01, ומה דין האחרונה כי תידחה כן יהא דינה של הראשונה".