האם מוסיקת פופ גורמת לדיכאון?

כדי לחקור את הקשר האפשרי בין צורות מסויימות של חשיפה למדיה לבין הסיכון לדיכאון בקרב ילדים, צוות המחקר ניתח נתונים שנאספו בין השנים 2008-2003 כחלק ממחקר בשם "Child and Adolescent Depression and Anxiety" שבוצע במוסד לפסיכיאטריה בפיטסבורג. גילאי הילדים נעו מ-17-7.

46 מבין 106 המשתתפים, שהיו רובם לבנים, וגילם הממוצע היה 12.7, סבלו מהפרעת דיכאון בזמן המחקר (כפי שנקבע על-ידי ראיון פסיכיאטרי). מבין אלו, כמעט 3 מכל 4 סבלו גם מהפרעת חרדה, בעוד ש-60 הילדים האחרים לא היו עם היסטוריה של מחלות מנטליות.

לאורך תקופת המחקר - חודשיים - המשתתפים (63% מהם בנות) רואיינו בטלפון 12 פעמים בחמישה סופי שבוע נפרדים ונתבקשו לתאר את החשיפה שלהם לחמישה סוגי מדיה: טלוויזיה/סרטים, מוזיקה, משחקי וידאו, אינטרנט וחומרים כתובים (ספרים, מגזינים ועיתונים). עורכי המחקר ציינו כי הגיל והמין השפיעו בקושי על נוכחות דיכאון בקרב הילדים.

במונחים של חשיפה למדיה, ככל שהילדים האזינו יותר למוזיקה (דרך MP3 או נגנים אחרים), כך גדולה יותר הייתה הסבירות שיפתחו דיכאון.

כאשר החוקרים חילקו את סוגי ההחשיפה למוזיקה לארבע קבוצות - מחשיפה מועטה עד לחשיפה מרובה - הם גילו כי כל עליה ברמת החשיפה למוזיקה הייתה קשורה לעליה של 80% בסיכון לדיכאון. לעומת זאת, חשיפה למדיה הכתובה נמצאה קשורה לסיכון נמוך יותר לדיכאון, ומול כל עליה ברמת החשיפה למדיה הכתובה הסיכון לדיכאון ירד ב-50%.

טלוויזיה, אינטרנט ומשחקי וידאו לא נמצאו קשורים בצורה משמעותית מבחינה סטטיסטית עם הסיכון לדיכאון, בצורה כזו או אחרת.

עורכי המחקר הדגישו כי למרות שהממצאים תומכים בראיות קודמות לכך שמוזיקה משפיעה על הסיכון לדיכאון אצל בני נוער, עדיין נדרש מחקר נוסף שיוכל לגלות את ההסבר העומד מאחורי הקשר.