|
|
לא שוכחים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
עמותת אור ירוק מדווחת, כי במחקר שערכה ד"ר מיכל לביא מאוניברסיטת בר-אילן, נמצא כי 10% מנפגעי תאונות דרכים שנפצעו קל או קל מאד יפתחו הפרעה פוסט טראומטית (PTSD). בקרב 3% מהם, יופיעו הסימנים גם 3 חודשים לאחר התאונה. מכיוון שתאונות דרכים קלות הן אירוע יומיומי בישראל, בסופו של דבר הפגיעה בפועל יכולה להסתכם בעשרות רבות של אנשים, גם אם מדובר ב-10%.
מנכ"ל אור ירוק, שמואל אבואב: "תאונות דרכים הן האירוע הטראומטי וגם הגורם הנפוץ ביותר לפציעות. בישראל מתרחשות מידי שנה כ-70,000 תאונות דרכים, הגורמות ליותר מ-100,000 פצועים, מרביתם קל. נפגעי תאונות דרכים רבים נשארים עם מגבלות זמניות או קבועות, היכולות להגביל את התפקוד הגופני שלהם באופן מתמשך, להיות בעלות השלכות פסיכולוגיות וחברתיות ולהשפיע על איכות החיים".
מחקרה של ד"ר לביא בחן פצועים קל בתאונות דרכים בלבד, עד שלושה חודשים לאחר הפגיעה. במחקר מצוין, כי ההפרעות הפוסט-טראומטיות הן הנחקרות ביותר ביחס לאירועים טראומטיים:
1. ASD - Acute Stress Disorder - הפרעת לחץ אקוטית, המגיעה בטווח הקצר לאחר האירוע (בדרך כלל בחודש הראשון).
2. PTSD - Post Traumatic Stress Disorder - תגובת לחץ מתמשכת לטראומה, המגיעה בשלבים המאוחרים יותר.
במחקר גדול אחר על נפגעי אירועים טראומטיים (כ-60% מהם היו נפגעי תאונות דרכים), דיווחו 31% מהמשתתפים על הפרעות פסיכיאטריות שנה לאחר הפציעה. ההפרעות הנפוצות היו: דיכאון והפרעת חרדה כללית, PTSD, ואגורופוביה (פחד ממקומות ציבוריים ופתוחים), הפרעה טורדנית-כפייתית (Obsessive-Compulsive Disorder), התקפי חרדה, חרדה חברתית ושימוש בחומרים ממכרים.
10 מחקרים שבחנו את הקשר בין שתי ההפרעות הפוסט-טראומטיות מעלים, כי 30%-83% מהאנשים עם ASD פיתחו PTSD 6-24 חודשים לאחר האירוע. מחקר אחר מצא, כי 45% מהאנשים שענו על קריטריונים של ASD פיתחו PTSD לאחר 3 חודשים.
מחקרה של ד"ר לביא מונה מספר גורמי סיכון לפיתוח הפרעה פוסט טראומטית לאחר תאונות דרכים:
1. תגובות מיידיות לתאונה - חווית האיום במהלכה.
2. מאפייני הפציעה - חומרת הפציעה, אשפוז בבית החולים, משך האשפוז והימשכות בעיות גופניות.
3. מאפייני התאונה - מוות של אדם בתאונה, אחריות הנהג השני וקיום הליך תביעה לפיצויים.
4. גורמי רקע - דיכאון קודם, בעיות רגשיות קודמות ומין הנפגע (נשים יותר מגברים).
שמואל אבואב: "על הגורמים המטפלים בנפגעים לתת לגיטימציה לאפשרות של השלכות נפשיות והשפעות של התאונה על הנפגע לאורך זמן, גם אם מדובר בפגיעה קלה. יש לשים לב למקרים בהן מתעוררות השלכות פוסט-טראומטיות לאורך זמן על-מנת לאפשר טיפול מתאים. גם הנפגעים צריכים לדעת, שתגובות פוסט טראומטיות הן צפויות בעקבות התאונה. עצם הידיעה על התגובה הצפויה יכולה להוריד את רמת החרדה ולהקל על ההתמודדות. בנוסף, על הנפגע, המטפל בו וסביבתו הקרובה להיות מודעים למגבלות תפיסתיות ותחושתיות הנובעות מהפגיעה, ולהגביל ביצוע של עבודות מסוכנות, כגון נהיגה או עבודה עם מכונות, על-מנת למנוע סיכון לתאונות נוספות".
