עו"ד יעקב סקרבניק, המשמש כנאמן בפשיטת הרגל של יוסף ז'ינו, חילק כספים שלא כדין ובלא אישור בית המשפט. השופטת ורדה אלשיך אומרת, כי רק בשל כבודו של סקרבניק ובשל אופי ההליך שהתנהל בפניה, היא אינה נוקטת בלשון חריפה יותר.
סקרבניק משמש כנאמן מזה למעלה מ-20 שנה. את התביעה נגדו, להשבת שכר הטירחה שקיבל, הגיש המנהל המיוחד לנכסיו של ז'ינו, עו"ד
ארז חבר. בתביעה ובהחלטתה של אלשיך הועלו טענות קשות גם כנגד עו"ד
משה זינגל, המשמש כיום כמנהל עזבונו של מנהל מכבי ת"א כדורסל לשעבר,
מוני פנאן.
אלשיך קובעת, כי סקרבניק פעל בניגוד עניינים משום שהיה בעצמו אחד מנושיו של ז'ינו; הגיש בקשות לחלוקת כספים לפי תביעות חוב שכלל לא בדק - למעט שתיים הקשורות אליו; "ועוד כהנה וכהנה פעולות, שכל אחת מהן, ודאי לו התגלתה במועד סמוך יותר למועד המעשה, יכולה הייתה לכשעצמה להוות עילה לבקשה להדחת בעל התפקיד, ושמא אף לסעדים חמורים עוד יותר".
כל קשר להתנהלות תקינה - מקרי בהחלט אלשיך מביעה צער על כך שהנתבעים, ובמיוחד סקרבניק, לא שמעו לעצתה להגיע להסדר עם חבר, שכן נזקיו הפוטנציאליים של החלטתה מבחינת סקרבניק "עשוי לעלות עשרת מונים על הסכום בו יחוייב להשיב באורח פיזי".
היא מוסיפה: "מצרה אני על עצם העובדה כי אני נאלצת לעסוק בהתנהלות כזו מצד מי שלא שימש פרקליט סתם, אלא בעל תפקיד בהליכי פשיטת רגל, המשמש כ'ידו הארוכה של בית המשפט'; מצרה אני אף יותר על העובדה, כי הנאמן נטל לעצמו חירות - חרף כובד משקלן של הטענות שהועלו נגדו - שלא להגיב הלכה למעשה לגופו של עניין".
אלשיך דוחה את טענת ההתיישנות של הנתבעים, משני נימוקים. האחד: היה עליהם להעלותה כאשר מינתה השופטת דניה קרת-מאיר את חבר עוד בשנת 2009. השני: המעשים בגינם הוגשה התביעה יכלו להיחשף רק בשלב מאוחר זה, משום שעד אז לא ניתן היה לדעת על פעולותיו של סקרבניק שפעל לבדו בתיק.
אלשיך קובעת: "עניין לנו בהליכים אשר התנהלו באורח תמוה, אגב אי-סדרים ותמיהות, ובאורח כי כל קשר בינו לבין התנהלות תקינה ושמירה על חובות אמון של בעלי תפקיד הינו מקרי בהחלט - וזאת בלשון המעטה. עניין לנו בהתנהלות חוזרות ונשנית בניגוד עניינים, למצער מצד הנאמן; בכספים שהועברו או ניסיונות להעבירם באורח לא תקין - וכל זאת באורח אשר הולם יותר מהלכים עסקיים כאלו ואחרים בין אנשים המכירים זה את זה היטב, מאשר הליכי גבייה המתנהלים כדין".
פליאה על התנהלות ההוצאה לפועל אלשיך אינה חוסכת את שבטה גם מההוצאה לפועל: "אין לי אלא להביע פליאה על האורח בו העניק ראש ההוצאה לפועל גושפנקא להתנהלות זו - ולו בדרך פסיבית של אישור בדיעבד של הליכים לא תקינים, ושחרור הכונס דאז, עו"ד זינגל, מתפקידו באורח המעיד לכאורה כי מילא אותו כדין. אין לי אלא לתהות, האם דוגמה זו שנחשפה - במאוחר וכמעט אגב אורחא, הינה יחידה במינה (בכל הנוגע למעשיהם של חלק - אף אם קטן - מן הכונסים בהוצאה לפועל, ולאורח ה"פיקוח" על פעולותיהם), הרי שהדבר ודאי שאינו מלמד טובות או תורם לאמון הציבור במערכת 'הגבייה הרשמית' של המדינה, וזאת בלשון המעטה".
לדברי אלשיך, אין לה כל אפשרות לחייב את זינגל בהחזרת שכר הטירחה שקיבל, משום שהוא שוחרר מתפקידו באופן הפוטר אותו מהטלת אחריות מאוחרת. זאת, "חרף העובדה כי חילק כספים מתיק נשייה מובטחת לנושה לא מובטח, וזאת תוך ציון כי הדבר נעשה בלא אישור בית המשפט (!). בעניין זה, אומנם אני מוצאת את טענותיו של עו"ד זינגל מתחמקות וספק גדול אם הן ראויות ולו לאמון מינימלי, אולם אין אני יכולה, בהינף קולמוס, לבטל את אותה 'חסינות' שהקנה לו ראש ההוצאה לפועל לפני שנים רבות".
בסיכומו של דבר, חייבה אלשיך את סקרבניק להשיב 18,000 שקל, תוך שהיא מציינת שמדובר בתביעה מתונה מאוד מצידו של חבר. את התביעה נגד זינגל דחתה, כדבריה, "בלב כבד". דוד רופא חויב להחזיר 54,000 שקל שקיבל שלא כדין מידי סקרבניק, ושניהם חויבו בהוצאות בסך 75,000 שקל.
